בפרויקט פינוי בינוי קיבלה אחת הבעלים דירה קטנה מזו שקיבלו שאר בעלי הדירות. תחילה נחתם חוזה פינוי בינוי ומאוחר יותר הסכם מכר של הדירה בו רכשה הבעלים את הדירה מחברה שהשכירה לה אותה, כאשר בחוזה הראשון הובטחה דירה גדולה יותר אולם ההסכם הוכפף להסכם המכר שייחתם.
בית המשפט קבע, כי בעלת הדירה לא זכאית לדירה גדולה יותר. כאשר חוזה מפנה לחוזה אחר ומאמץ את האמור בו, הרי שבכך הופך החוזה האחר לחלק מההסכמה החוזית בין הצדדים. בנוסף, לעיתים פרשנות החוזה עשויה להשתנות בשל חובת תום הלב במשא ומתן. כאן, ההתחייבות בחוזה הראשון מותנית ותלויה בזכויות שבעלת הדירה תקבל במסגרת הסכם המכר, כך שההתחייבות לתת לה דירה גדולה יותר כנגד דירתה הישנה מותנית בכך שאכן הדירה הישנה תהפוך לשלה במסגרת הסכם המכר. בנוסף, אין מדובר בהטעיה מכוונת או בהתנהלות שנועדה לפגוע בזכויותיה. לפיכך, בעלת הדירה לא זכאית לדירה גדולה יותר.