בתביעה נגד חברות זרות התבקש להכיר בהמצאת כתב התביעה לידי חברה ישראלית אשר מצויה באותה קבוצה של החברות הזרות.
בית המשפט קבע כי על פי הדין הישראלי המצאת כתבי בי-דין למנהל או מורשה מטעם הנתבע, כמוה כהמצאה לנתבע עצמו. המבחן להיותו של אדם מורשה לצורך כך הינו מבחן "אינטנסיביות הקשר" שבין אותו מורשה לבין הנתבע. לצורך כך, די שבישראל התנהלה פעילות עסקית מסוימת הנוגעת לנתבע וכי בישראל נמצא מורשה מטעמו אשר יש להניח בהסתברות גבוהה כי יביא לידיעתו את עובדת הגשת כתב התביעה ואת תוכנו. במקרה דנן, נקבע כי המצאה למורשה מטעם החברות הנתבעות, כמוה כהמצאה לנתבעות עצמן והרציונאל לכך הוא כי מי שבחר לפעול בישראל או לנהל בה עסקים, נטל על עצמו סיכון צפוי של התדיינות בבית משפט בישראל.