מרצה טענה כי הועתקו חלקים מעבודת מחקר שלה זאת במסגרת מאמר אקדמי שפורסם על ידי דוקטורנטית, כאשר לטענתה קיימת זהות בין נושא המאמר לנושא עבודת המחקר שלה, כולל ממצאים ומסקנות המוצגים כאילו הם ממצאי מחקר הדוקטורנטית.
בית המשפט דחה את התביעה בשל העדר הפרת זכויות יוצרים. חוק זכויות יוצרים קובע כי היקף ההגנה המוקנית ליצירה אינו מוחלט, וכי קיימים מספר חריגים לגביהם לא תהא קיימת הזכות כמו: רעיון, תהליך ושיטות ביצוע, עובדה ונתון. הזכות תחול רק על אופן ביטויים. הפרת זכות יוצרים אינה נבחנת על סמך השוואה מכנית של מילים, אלא על בסיס התרשמות מהיצירה בכללותה וחיפוש "תוצר חדשני", ריבוי נקודות דמיון יכול לשמש אינדיקציה לכך שמדובר בהעתקה, ויכול להצביע על הפרת זכות היוצרים של המחבר. כאן, גם אם החוקרת השתמשה במאמרה ברעיונות ותזות אשר הופיעו במחקרה של המרצה, ההגנה לא חלה עליהם. לא נמצאו נקודות דמיון ביחס לאופן הביטוי של רעיון המוגן בזכות יוצרים ולא נמצא "תוצר חדשני" במחקרה, המהווה אופן ביטוי של רעיון הזוכה להגנה של זכות יוצרים. הדוקטורנטית במאמר גם לא ניכסה לעצמה איזה מהתוצרים מתוך המחקר, באופן החורג מגדרו של רעיון. לכן, אין כאן העתקה ולא התבצעה כל הפרה של זכות היוצרים.