עובד בחברה שעברה הליך של שיקום כלכלי לאחר מתן צו להקפאת הליכים, פוטר מספר שנים לאחר שהחברה שוקמה וחזרה לפעול ודרש פיצויי פיטורים בגין כלל תקופת העסקתו בחברה, לרבות טרם שיקומה הכלכלי של החברה.
בית המשפט העליון קבע כי העובד אינו זכאי לפיצויי פיטורין בגין התקופה שקדמה לצו הקפאת ההליכים כנגד החברה. הליך חדלות פירעון נועד להסדיר את פירעון חובותיו של חייב במטרה להביא ככל האפשר לשיקומו הכלכלי תוך קביעת גבולות החוב המגיע לנושים. לב ליבו של ההליך הוא סילוק החובות הקיימים ושיקום החברה עם "דף חדש". כך, החל ממועד מתן צו להקפאת הליכים, יש לראות בחברה כישות שונה ונפרדת ומתן הצו כאמור, גם במקרה בו העובד ממשיך לעבוד בחברה, הופך את מעסיקו לישות אחרת וחדשה אשר אינה חבה בחובות העבר. כאן, עם מתן הצו להקפאת הליכים העובד חדל למעשה לעבוד בשירות החברה המקורית, דבר שהביא להתגבשות חוב החברה לשלם לו פיצויי פיטורין טרם הליך השיקום והופך אותם לחוב עבר, אשר יש להסדירו במסגרת ההליך ההקפאה כאמור. לאחר פיטוריו כאמור, העובד נחשב כמי שלמעשה הועסק מחדש על ידי מעסיק אחר ועם פיטוריו כעת הוא זכאי אך ורק לפיצויים בגין תקופת העסקתו עבור אותו מעסיק אחר.