יצרן מחו"ל וגורם ישראלי התקשרו בהסכם המקנה לגורם הישראלי זכות למכור את מוצרי היצרן בארץ, כאשר ההסכם כלל סעיף הקובע כי הליכים משפטיים יהיו באנגליה. לאחר שהיצרן ביטל את ההסכם, הגיש הצד הישראלי תביעה בתל אביב.
בית המשפט קבע, כי תניית השיפוט הנכללת בהסכם אינה ייחודית אלא מקבילה ולכן אין מניעה לדון בתביעה בישראל. כאשר קיימת בין צדדים להסכם הסכמה חוזית לעניין מקום השיפוט אשר בו יתבררו מחלוקות בין הצדדים, בית המשפט נוטה לכבד את ההסכמה כאמור. אולם, יש להבחין בין תנייה ייחודית האוסרת על בירור מחלוקות בכל פורום אחר ובין תנייה מקבילה הקובעת פורום מועדף אולם לא בלעדי. על מנת שתניית שיפוט תיתפס כייחודית עליה להיות ברורה ולא משתמעת לשתי פנים, במיוחד כאשר מדובר בחוזה בין שני צדדים עסקיים מתוחכמים, כיוון שהיא נועלת בפני צד לחוזה את שערי בית המשפט, ופוגעת בזכות הגישה שלו לערכאות. משום כך התנייה תכובד אך ורק אם לשונה ברורה ומפורשת. כאן, לשון ההתניה לא ברורה, אלא רומזת על אפשרות ליזום הליכים משפטיים גם בפורומים אחרים ועל כן אין מדובר בתניה ייחודית אלא מקבילה, אשר אינה שוללת את סמכות בית המשפט בישראל מניהול ההליכים.