בעלת סימן מסחר הגישה תביעה נגד חברה בישראל בטענה כי זו הפרה סימן מסחר רשום שבבעלותה בעת שיווק נעליים. החברה הישראלית טענה כי לא ניתן לייחס לה הפרה כלשהי מכיוון שאין דמיון בין הסימנים וקיימים הבדלים מהותיים בין מוצרי החברות.
בית המשפט קבע, כי בעליו של סימן מסחר זכאי לשימוש ייחודי בסימן המסחר על הטובין שלגביהם נרשם הסימן ובכל הנוגע אליהם. שימוש בסימן הדומה לסימן מסחר רשום מהווה הפרה. כדי לקבוע האם קיים דימיון מטעה בית המשפט יעשה שימוש במבחני עזר כגון: מראה, צליל, סוג הטובין, חוג לקוחות, צינורות שיווק, שאר נסיבות ועל כולם שכל ישר. במקרה דנן, היה קיים דמיון רב בין הסימנים המופיעים על גבי הנעליים. כמו כן, שתי החברות עוסקות בתחום זהה (הנעלה) ומוכרות מיליוני נעליים מדי שנה לקהל זהה (נשים). לאור כל אלה, נקבע כי החברה הישראלית הפרה את סימן המסחר ותשלם פיצויים בגין כך.