בעקבות סכסוך משפחתי ביקש אב לפנות את בנו מדירת מגורים בבעלותו, לאחר שהבן ומשפחתו התגוררו במשך שנים בנכס ללא תשלום תמורה וללא הסכם כתוב.
בית המשפט קיבל את תביעת הפינוי. על התחייבות לתת מתנה במקרקעין חלה דרישת כתב כפולה מכוח חוק המקרקעין וחוק המתנה, ובהיעדר מסמך כתוב הרישום הרשמי גובר על הסכמות בעל פה. בר-רשות הינו מי שמקבל זכות שימוש במקרקעין שניתן לבטלה בכל עת ומוענקת כמחווה של רצון טוב ללא כוונה ליצור התחייבות חוזית או קניינית.. ההרשאה שנתן לו בעל הזכויות בנכס מתבטלת עם גילוי דעתו של בעל הנכס על הפסקת הרישיון, ללא קשר למשך זמן המגורים בנכס. בענייננו, האב הוא הבעלים הרשום של המקרקעין ולא קיים כל הסכם כתוב המעגן את זכויות הבן. המגורים ניתנו לו כ"רשות חינם" הניתנת לביטול, ולא כמתנה או רשות בלתי הדירה. ולכן, למרות המגורים הממושכים, זכות הבעלות של האב גוברת ועל הבן לפנות את הנכס.