בין שתי חברות הסכם לאספקת שירותי הובלה והרכבת רהיטים, אשר אותו רשאי כל צד לבטל בהתראה של 60 יום. לאחר מספר שנים ביקשה חברת ההובלות להחליף את ההסכם להתקשרות מול חברה אחות ומכיוון שהחברה האחות נדרשה לכך בשל הצורך במימון משאיות חדשות ובאשראי בנקאי הנדרש לשם כך, ביקשה שבחוזה תוסר האפשרות להפסקת ההתקשרות בהתראה בת 60 ימים ותחתיה תיקבע תקופת התקשרות בת 7 שנים. למרות האמור, לאחר שנתיים ביטלה חברת ההובלות את ההסכם.
בית המשפט דחה את טענת חברת ההובלות, כי חלק ההסכם השני שקבע תקופת הסכם היה הסכם למראית עין בלבד. חוזה למראית עין הוא חוזה שקיימת בו אי התאמה בין הצהרות הרצון של הצדדים לבין רצונם האמיתי והוא חסר תוקף. בעוד שכלפי חוץ מסכימים ביניהם הצדדים על הסדר משפטי מסוים, כוונתם האמיתית שונה. הנטל להראות שחוזה הוא למראית עין הוא נטל כבד. כאן, חברת ההובלות לא הוכיחה שמדובר בחוזה למראית עין ולהיפך, בחוזה היה גם שינוי בתמורה, כך שלא מדובר בחוזה שהשינוי היחיד בו הוא תקופת ההסכם. על כן, מדובר בחוזה בר תוקף החברת ההובלות הפרה אותו כאשר ביטלה את ההסכם בטרם הגיע לסיומו. על אף האמור, מכיוון שהספק לא הוכיח את נזקו, התביעה נדחה.