משכיר ושוכר חתמו על הסכם שכירות לחנות. המשכיר הציג מצג שווא שלפיו החנות כוללת גם מתחם הסעדה חיצוני. השוכר המשיך להחזיק במושכר ולעשות בו שימוש, אך נמנע מתשלום דמי שכירות וארנונה בטענה להטעיה ולזכות קיזוז.
בית המשפט קבע, כי על השוכר לשלם את חוב דמי השכירות והארנונה. ככלל, הפרת חובת הגילוי בשלב המשא ומתן לקראת כריתת חוזה עשויה לעלות כדי הטעיה, אשר מקימה לצד הנפגע זכות לבטל את החוזה. עם זאת, זכות הביטול אינה חובת ביטול, וכל עוד הנפגע אינו שולח הודעת ביטול תוך זמן סביר, ההסכם נותר שריר וקיים. במצב דברים זה, התחייבויותיו החוזיות של הצד הנפגע נותרות בעינן וכל טענת קיזוז דורשת הוכחה פוזיטיבית ומדויקת. כאן, המשכיר הטעה את השוכר בנוגע להכללת מתחם ההסעדה החיצוני במושכר. אולם, השוכר לא ביטל את ההסכם במועד ואף לא הביא ראיות להוכחת נזקיו כדי לבסס טענת קיזוז. לפיכך, השוכר נדרש לשלם את מלוא חוב השכירות.