חוסר תום לב של מבקש סעד זמני כשיקול מרכזי בשאלת מתן הסעד המבוקש

לאחרונה דן בית המשפט העליון בשיקולים אותם על בית המשפט לשקול בבואו ליתן סעד זמני, כאשר, פעם נוספת, תום ליבו של מבקש הסעד היווה שיקול מרכזי במתן ההחלטה.  באותו עניין, התבקש סעד זמני שיאסור על חברה לנקוט פעולות מימוש לגבי נכס לאור טענה כי מחצית מהנכס הוא בבעלות המבקשות, על אף שרשום בשלמותו על שם האם של המבקשות.

בית המשפט העליון קבע, כי סיכויי התובענה אינם גבוהים, לכאורה, והתנהגות המבקשות נחזית להיות חסרת תום לב. בעוד בתובענה הנוכחית עותרות המבקשות להצהיר על בעלותן במחצית הנכס מכח מתנה אשר נתנה להן אמן בעבר, הרי שבמסגרת תצהיר אשר הגישו בהליך קודם, התנערו המבקשות מבעלות בנכס. בנסיבות אלו, דחה בית המשפט את הבקשה למתן סעד זמני.