בין המועצה האזורית הגולן לבין חברת החשמל היה הסכם ארנונה אשר הטיב עם חברת החשמל. המועצה האזורית ביקשה להשתחרר מהסכם זה ומכאן ההליך המשפטי. בית המשפט העליון קבע כי השתחררות המועצה האזורית מהסכם כגון זה מוצדקת בנסיבות העניין וזאת על סמך צידוקים שהחשוב ביניהם הוא חובתה של הרשות לנהוג בשוויון בין פרטים שונים בנוסף להתפתחות בחקיקה אשר הפכה את ההסדר שהיה קיים לכזה שסוטה באופן קיצוני מהוראות הדין. עוד נקבע כי למרות שהסתמכות חברת החשמל על הסכם זה היא לגיטימית, אין בכוחה של הסתמכות זו לשמר את ההסכם לעד על אף שיקולי הנגד החזקים הקיימים.
בית המשפט ציין בנוסף, כי על אף חשיבותם של המניעים להשתחררות מהתחייבות חוזית כאמור, קיימת חשיבות לשקול גם את הערך של שימור האמינות של חוזה עם רשות בעיני אלו הבאים להתקשר איתה, אמינות שאם תאבד יירתעו האזרחים מלהתקשר בחוזים עם הרשות. אולם בנסיבות המקרה נקבע כי עוצמתם של השיקולים התומכים במתן אפשרות להשתחרר גדולה מספיק כדי להצדיק השתחררות כאמור במקרה דנן.