בית משפט נתן תוקף של פסק-דין להסכם פשרה שנחתם בין חייב לבין נושה. כ16 שנה לאחר מכן, לאחר שנאמן בפשיטת רגל של החייב הכיר בפסק הדין לצורך ההליך, טען החייב שאת הנושה ייצגה אשתו של שופט אחר באותו בית המשפט בו ניתנה ההחלטה ולכן פסק הדין בטל בשל פגיעה בעקרונות הצדק.
בית המשפט העליון דחה את התביעה וקבע, כי אמנם ניתן להכיר ביחסים בין שופט לבין אחד הצדדים או מייצגו כמקרה המצדיק הפעלת סמכותו של נאמן בפשיטת רגל להתעלם מפסק-הדין, אולם במקרה זה לא הייתה כל הצדקה לעשות-כן, הן משום שהחייב לא הציג כל הוכחה ממשית לקיומה של קנוניה כנגדו, והן בשל השיהוי הניכר בהעלאת טענה זו על-ידי החייב, ללא סיבה מוצדקת, במיוחד לאור העובדה שפסק הדין ניתן בהסכמת החייב, לאחר שהיה מיוצג בהליך, וכאשר עובדת קשרה המשפחתי של באת כוח הנושה לבין קולגה של השופטת הייתה ידועה לכל.