תושב רוסיה שעבר לגור בישראל היה ערב כלפי הבנק להלוואות של חברה בבעלותו ובית המשפט ברוסיה נתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה בסך של כ52 מליון ש"ח. הבנק ביקש לאכוף את פסק הדין בישראל אך הנתבע טען שמסמכי התביעה בהליך ברוסיה לא הומצאו לו באופן הנדרש לפי החוק הרוסי.
בית המשפט העליון איפשר את אכיפת פסק הדין הרוסי בישראל וקבע, כי בית משפט ישראלי לא בוחן את פסק החוץ אלא רק את קיום התנאים לאכיפה וייאכף גם פסק דין שיש בו טעויות קשות ובולטות. בית המשפט בוחן האם, מבחינה אובייקטיבית, נפגעו כללי הצדק הטבעי בשל כך שלא ניתנה לנתבע אפשרות סבירה לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו בפני הערכאה הזרה לפני מתן הפסק. טענה לפיה ההמצאה לא נעשתה בהתאם לכללים במדינה בה ניתן פסק הדין היא טענה ערעורית שלא ניתן להעלותה במסגרת התנגדות לאכיפת פסק חוץ בישראל.