חברה צברה חוב גדול עבור ציוד שסופק לה לאורך מספר שנים. הזמנות הציוד נעשו מול אורגן החברה ונטען כי יש לייחס לו באופן אישי את חוב החברה מאחר והתחייב מספר פעמים, באופן אישי, כי ידאג לפירעון החוב ובכך ערב באופן אישי לתשלום חוב החברה.
בית המשפט קבע, כי ערבות אישית נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבותו של הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה. על אף שהסכם יכול להיעשות גם בעל פה, יש לבחון בזהירות את התנאים לאותו חוזה וזאת לאור משמעותו המשפטית של הסכם ערבות. כאשר עסקינן בחברה ההתקשרות וההתנהלות היא מול אורגן של החברה, שהרי החברה עצמה היא אישיות משפטית אך אינה בן אנוש. אולם, אין בכך כדי להטיל חיובים, ודאי לא בהיקף של ערבות אישית, כאשר הדבר לא נעשה בצורה ברורה ומפורשת. במקרה דנן, נקבע כי הבטחות שניתנו לתשלום התמורה על ידי האורגן אינן מצביעות דווקא על כוונה לערוב לחובות החברה וליצירת הסכם ערבות, להבדיל מהבטחה לפעול לתשלום, בהיותו מנהל מטעם החברה. בנוסף, לא הוכח כי מנהל החברה פעל בחוסר תום לב או באופן שיש בו כדי להוביל להטלת אחריות אישית חוזית גם עליו, מעבר לזו המוטלת על החברה.