אדם העוסק בייזום וקידום פרויקטים לבנייה באמצעות קבוצות רכישה תבע את חברי קבוצת הרכישה בגין הפרת הסכם ולפיו תמורת שירותי יזום וקידום פרויקט בניית הבניין אמור היה לקבל סכום כסף וזכות לחנות בבניין.
בית המשפט קבע שכוונת הצדדים בחוזה נלמדת גם מהתבטאויות הצדדים, התנהגותם, תוכן ההסכמה ונסיבותיה, לרבות התנהגות הצדדים לאחר חתימת החוזה ובעת קיומו.
בית המשפט דחה טענת היזם שההסכם נועד להקנות לו זכויות בגין פועלו עד חתימת ההסכם וקבע שלא הוכח שהיזם ביצע מטלה כלשהי מבין המטלות שהוטלו עליו על-פי ההסכם, לא ארגן את קבוצת הרכישה, לא פינה את הדיירים המוגנים, לא היה מעורב בהכנת דו"ח אפס ובהשגת מימון, לא התקשר עם יועצים, ספקי שירותים ובעלי מקצוע, לא טיפל בנושאי רישוי ולא ליווה ועקב אחרי ביצוע הפרויקט. משכך, בית המשפט דחה את התביעה וקבע שהיזם לא יכול לאכוף את החוזה שהוא לא קיים אותו.