צד ישראלי התקשר בהסכם עם צד ממדינת פלורידה לייצוג במדינת פלורידה אך לא שילם את השכר שהוסכם. בית המשפט בפלורידה פסק כנגד הצד הישראלי. הצדדים הגיעו להסכם פשרה והצד ממדינת פלורידה פנה לבית המשפט בישראל בבקשה ליתן תוקף להסכם פשרה זה. בנקודה זו, התנגד הצד הישראלי לאכיפת פסק החוץ מהטעם כי כתב התביעה לא הומצא לו כדין.
בית המשפט קבע, כי הוצג העתק אישור מסירת דואר רשום ודי בו כדי ליצור חזקה לפיה כתב התביעה הומצא כדין. זאת ועוד, יש בראיות שהוצגו כדי לבסס שהחותמת המופיעה על אישור המסירה היא חותמת הצד הישראלי. מעבר לכך, הוכח כי הצד הישראלי ידע על ההליכים בפלורידה מהודעות דואר אלקטרוני ששלח הצד ממדינת פלורידה, אלא שהראשון בחר שלא להתגונן. אשר על כן, בית המשפט קבע כי בנסיבות דנא הורם הנטל על ידי הצד ממדינת פלורידה להוכיח כי מתקיימים כל התנאים הנדרשים בחוק לאכיפת פסק חוץ. כך, הוכח כי הפסק שניתן בפלורידה אינו ניתן לערעור, כי הוא ניתן לאכיפה לפי דיני מדינת ישראל ואינו סותר את תקנת הציבור וכי הוא בר ביצוע במדינת פלורידה. לפיכך, בית המשפט קבע כי פסק הדין שניתן בפלורידה אכיף בישראל אך יש לקזז מהסכום שנפסק את הסכום שכבר נגבה מכוח הסכם הפשרה.
פורסם ב אפיק משפטי 162 01.10.2014