פורסם ב אפיק משפטי 202 13.04.2016
דייר בבית משותף החל בעבודות ריצוף החצר המשותפת בבניין. אחד הדיירים טען כי השטח בו נעשו העבודות משמש את דירתו באופן ייחודי בהתאם להסכמה רבת שנים בין בעלי הדירות.
בית המשפט קבע, שאין הכרח שהסכם בדבר חלוקת שימוש ייחודי ברכוש המשותף יערך בכתב, שכן אין מדובר בעסקה במקרקעין. בנסיבות מסוימות ניתן להכיר בתוקפם של הסכמי חלוקת שימוש ברכוש המשותף מכוח הסכמה רבת שנים. הסכמים מעין אלה יחייבו רוכש דירה שלא היה צד להם רק אם התקבלה בנדון החלטה מפורשת בבניין ונערך פרוטוקול כנדרש, והכל אלא אם החלוקה הייתה כזו שרוכש הדירה יכול היה ללמוד עליה מהתבוננות בחצר הבית המשותף, כפי שקיים במקרה זה.