חברת נגרות הוציאה הצעת מחיר ללקוח ומנהלת המשרד אצל הלקוח אישרה את ההצעה. מאוחר יותר התכחש הלקוח לעסקה וטען בין היתר שמנהלת המשרד לא היתה בעלת זכויות חתימה.
בית המשפט קבע, כי לשם חוזה מחייב נדרשים גמירות דעת ומסוימות. הצעת המחיר הוצאה לאחר פגישות עם הלקוח וכללה פירוט מספק של העבודות. העובדה שתנאי התשלום ומועדי האספקה לא פורטו בהצעת המחיר לא מונעת ממנה להשתכלל לכדי הסכם מחייב.
לבחינת קיום גמירות הדעת בודקים האם מעשיהם והתנהגותם של הצדדים גורמים לאדם סביר להסיק שהם גמרו בדעתם לכרות הסכם. במקרה זה רמת המסוימות בהצעת המחיר והעובדה שההצעה נשלחה על ידי מנהלת המשרד חזרה כשעליה רשום "מאושר" מוכיחה גמירות דעת. העדר זכויות חתימה למנהלת המשרד לא שוללים חיוב החברה מכיוון שבית המשפט מצא שבעל זכויות חתימה אישר למנהלת לחתום.