תנית אי תחרות תיאכף רק אם מגנה על אינטרס שני הצדדים ולא נועדה רק להגבלת התחרות

הסכם העסקה כלל איסור עבודה בתחום במשך שנה וכן שהעובד יעביר אל המעסיק כל סוד ‏מסחרי, לרבות רשימת לקוחות, המצוי אצלו. ‏

בית הדין לעבודה קבע, כי יש לייחס לתניה המגבילה את חופש העיסוק נפקות רק אם היא סבירה ‏ומגנה בפועל על האינטרס של שני הצדדים, ורק מקום בו היא מגנה על אינטרס לגיטימי של מעסיק ‏כמו סוד מסחרי, ומקום בו ניתנה תמורה מיוחדת עבור התחייבות העובד שלא להתחרות בעתיד ‏במעסיקו הנוכחי. תניה לא יכולה להיות מיועדת למנוע תחרות עתידית, ומקום בו יוכח כי זו היתה ‏כוונת המעסיק, התניה לא תיאכף. כמו כן נקבע, כי רשימת לקוחות עשויה להיות סוד מסחרי הראוי ‏להגנה רק אם יש לה ערך מוסך כגון פירוט תנאי ההתקשרות עם הלקוחות. עם זאת, בתנאי השוק ‏הדינאמיים של העידן הנוכחי, גם ערכו של מידע בדבר תנאי התקשרות ושמות לקוחות מתיישן ‏במהירות כך שלא יהיה ראוי להגנה כסוד מסחרי. אשר על כן ומכיוון שלא הוכח כי יש ממש בתניית ‏אי התחרות או בסוד המסחרי של המעסיק, דחה בית המשפט את התביעה. ‏