ביטול הפקעה בשל שיהוי וזניחת מטרת ההפקעה

המערערים דרשו השבה של המקרקעין, אשר הופקעו מהם בשנת 1975, הואיל והרשות השתהתה שיהוי רב במימוש תכלית ההפקעה אשר יועדה לבניית בנייני ציבור ואף זנחה את מטרת ההפקעה. כל זאת נטען כאשר על חלק מהשטח הוקם בית ספר פעיל, אך בשנת 2005 נסלל ביתרת השטח ובחטיבת הקרקע אשר הופקעה מהמערערים – מגרש חנייה. בית המשפט דחה את הערעור, וקבע כי במקרה דנן לא מתקיימות הנסיבות החריגות המאפשרות לבחון את שאלת השיהוי ביחס לחלקת מקרקעין ספציפית, שכן הקרקע הינה חלק משטח מקרקעין רחב יותר אשר נועד, כמכלול, לשמש למטרה אחידה. כמו כן נקבע כי מרבית השטח שהופקע נוצל למטרה שלשמה בוצעה ההפקעה. בנוסף, קבע בית המשפט כי מטרת ההפקעה לא נזנחה הואיל ובמקרקעין שהופקעו מן המערערים נסללה חנייה המשמשת את באי בית הספר ובשל כך עולה בקנה אחד עם המטרה הציבורית שלו.