חברה שוויצרית לשירותי מחקר שוק וביקורת שוק התקשרה עם גורם ישראלי שביצע עבורה שירותים בישראל אך בין הצדדים לא נחתם חוזה. בשל חשד לחוסר יושר של הגורם הישראלי הפסיקה החברה את השירותים ודרשה כי הגורם הישראלי לא יפנה ללקוחות שלה, לא יעשה שימוש בכל מידע שלה ולא ישתמש בשמה.
בית המשפט דחה את הבקשה לצו מניעה למעט איסור שימוש בשם, לאחר שקבע, כי בין הצדדים לא התקיימו יחסים של שלוח-שולח אלא סוג של מיזם משותף הואיל וניתן לראות כי הישראלי היה ערב לחשבונות ומערכת היחסים הייתה מורכבת וכזו שההיפרדות בה קשה, בשונה ממערכת יחסים בין שולח ושלוח. לכן המידע שנצבר והלקוחות שייכים לשני הצדדים. עוד, גם אילו מדובר היה ביחסי שליחות, לא ניתן, בהעדר הסכם, למנוע משלוח להתחרות בשולח לאחר תום יחסי השליחות.