כמשרד המייצג מעסיקים בבית הדין לעבודה לא אחת אנו נתקלים בתביעות שהרקע להגשתן הוא הסברה של העובד שבתי הדין לעבודה נוטים לטובת העובדים ולא פוסקים הוצאות במקרה של דחיית תביעה. כך, בתי הדין לעבודה מתמודדים כל העת עם תביעות קנטרניות, הן של עובדים והן של דורשי עבודה בעילות כאלה ואחרות ומעסיקים מוכנים לעתים להתפשר מכיוון שעלויותיהם המשפטיות בהגנה בתיקים אלה גדולות מגובה התביעה. שני פסקי דין שניתנו בסוף יולי, 2017, מצביעים אולי על רוח חדשה ומבורכת במסדרונות בתי הדין לעבודה בתל-אביב-יפו, אשר מתחיל אולי לחייב תובעי סרק בהוצאות (גם אם נמוכות).
במרכז פסק הדין הראשון, עורכת דין הבחינה במודעה של מאפייה המחפשת עובדים למשמרת לילה. עורכת הדין נענתה, כי העבודה אינה מתאימה לנשים והגישה תביעה על הפליה מחמת מין בקבלה לעבודה. בית הדין לעבודה לא רק דחה את התביעה, אלא קבע שעורכת הדין לא הוכיחה כי קיימים בה כישורים או כי הינה בעלת ניסיון בתחום העבודה, והמוטיבציה האמיתית של עורכת הדין לפנות בעקבות מודעת דרושים הייתה ניסיון חסר תום לב לבסס עילת תביעה ולזכות בפיצוי ללא כוונה אמיתית להתקבל לעבודה. לאור חוסר תום ליבה של התובעת והניצול לרעה של החוק, בית הדין לעבודה חייב אותה בתשלום הוצאות בגובה 10,000 ₪.
פסק דין שני, שניתן על ידי שופט אחר יום לאחר מכן עסק בעובדת אשר פוטרה מעבודתה בהיותה בהריון מבלי שמעסיקתה ידעה על כך באותה עת. יום למחרת פיטוריה, המעסיקה חזרה בה מהחלטתה אולם ביקשה להעבירה לתפקיד אחר בשכר זהה. העובדת סירבה לשוב לעבודתה ותבעה את המעסיקה. בית הדין לעבודה קבע, כי למעסיק הפררוגטיבה הניהולית לנהל את מפעלו כראות עיניו ובתוך כך לקחת בחשבון את זכויות עובדיו. מכיוון שפיטורי העובדת נעשו בטרם נודע על הריונה וכן מאחר ובסופו של יום העובדת לא פוטרה, אין רלוונטיות לעילות התביעה של העובדת אשר בבסיסן השאלות אם נערך לעובדת שימוע לפני הפיטורים או האם העובדת זכאית לפיצוי. בית הדין לעבודה מתח ביקורת על העובדת שחשבה שתוכל להתעשר באמצעות תביעה חסרת יסוד תוך ניצול שלא כדין של חוק עבודת נשים. התביעה נדחתה תוך חיוב העובדת בהוצאות ושכר טרחת עורך דין בגובה 7,500 ₪.
יכול שמדובר בצירוף מקרים או בפסקי דין בודדים בתוך אוקיינוס של פסקי הדין המקלים עם עובדים המנצלים לרעה את מגמת בתי הדין לסייע לכאורה לעובדים. עם זאת, יכול שמדובר במגמה ברוכה שתרתיע עובדים מפני הגשת תביעות סרק תוך ניצול חוקי המגן השונים במטרה להתעשר שלא כדין מכוחם. בכל מקרה, אין ספק שיש לוודא ההגנה על זכויות העובדים, אולם יש לאזן בין זכויות אלה לזכויות מעסיקים מפני ניצול לרעה של חוקי המגן.