ביום 4.8.1996 ניתן פסק הדין על ידי כב' השופט פינקלמן.
נקבעו בו הכללים על פיהם יש לבצע את חישוב החיובים ההדדיים.
לא נפסק בו סכום כלשהו למי מהצדדים.
עם זאת נאמר בו:
"... תנאי נוסף, למימוש משכון ע"י מוסד בנקאי, והפעם הוא תנאי שבמהות, היות הבנק בבחינת נושה, דהיינו קיומו של חוב של הנתבעים כלפיו. כפי שנאמר לעיל, גם לאחר ש"נתקן" את ליקויי הבנק, וניתן לכך ביטוי בחישוב חדש, ימצא חשבון החח"ד ביתרת חובה. ברגע שעמד חשבון החח"ד של החברה ביתרת חובה, עמדה לבנק הזכות העקרונית למצות את זכותו הקניינית במשכון ולממשו (סעיף 16 (א) לחוק המשכון)". (עמ' 52 סעיף ד' לפסה"ד)
עו"ד אריה פינצ'וק ז"ל ואמנון בן יהודה יבדל"א, החליטו להגיש ערעור על פסק הדין.
ביום 26.8.1996 חתמו "אמנונים" אמנון בן יהודה ושרה וינברג על "הסכם המחאה" לזכות עו"ד אריה פינצ'וק ז"ל.
ב"הסכם המחאה" זה נאמר בין השאר:
"הואיל והבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן "הבנק") הגיש בבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה בסדר דין מקוצר נגד אמנונים ונגד מנהליה וערבים שערבו לה (ת.א. 940/89) (להלן ''תביעת הבנק"), ותבע מהם סכום של כמיליון ש''ח (נכון לתאריך הגשת התביעה);
והואיל ואמנונים ומנהליה בקשו מפינצו'ק שהוא ייצג אותם בתביעה הנ"ל בעבור שכ"ט שהוסכם עמו;
--- סוף עמוד 38 ---
והואיל ובעקבות ההחלטה למתן רשות להתגונן שניתנה בתביעת הבנק, החליטו אמנונים ומנהליה להגיש נגד הבנק תביעה נגדית, (להלן "התביעה הנגדית"). והם בקשו מפינצו'ק להכינה, להגישה ולייצגם בה, ובקשר עם כך הם חתמו עמו על הסכם שכר טירחה נוסף (להלן "ההסכם הנ"ל");
והואיל ופסק הדין בתביעת הבנק ובתביעה הנגדית ניתן ע"י בית המשפט (כב' השופט פינקלמן) ביום 4.8.96;
והואיל ובהסכם הנ"ל נקבע, בין היתר, שאם לא תושג עם הבנק פשרה ונתן פסק דין, יהיה שכרו של פינצו'ק 30% מכל אחד משני הסכומים הבאים (בצרוף מ.ע.מ);
והואיל ובפסק הדין הנ''ל מיום 4.8.96 דחה ביה"מ את התביעה הנגדית, ומאידך קבל שורה של טענות הגנה שנטענו בתביעה הבנק, והתוצאה מכך היא שבחישוב נכון על הבנק להחזיר לאמנונים סכום מסויים (להלן "סכום ההחזר לפי פסק הדין מיום 4.8.96");
והואיל ואמנונים ומנהליה בקשו מפינצו'ק להגיש לבית המשפט העליון ערעור (להלן "הערעור') על חלקים מפסק הדין הנ"ל (החלקים שבהם דחה ביה"מ המחוזי את התביעה הנגדית, ואלה שבהם הוא דחה טענות הגנה מסוימות שנטענו על ידם כנגד תביעת הבנק);