66. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לכאן ולכאן, איני סבור כי קמה עילה להקל בעונשים שנקבעו בגזר הדין של בית המשפט המחוזי, הן ברכיב המאסר, הן ברכיב הקנס. כעולה מגזר הדין, בית המשפט התחשב בנסיבות האישיות המאפיינות את עניינו של בלווא, ברקע המשפחתי שלו ובמצבו הכלכלי הקשה. כן ניתן משקל לחלוף הזמן מאז קרות האירועים נושא האישומים השני והשלישי. איני סבור כי בלווא הניח עילה להתערב בעונש שנגזר עליו, שמבטא איזון בין השיקולים הנוגעים לנסיבות ביצוע העבירות והחומרה העולה מהן, ובין הנסיבות המקלות החלות בעניינו (ובהן חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, נסיבות חייו ומצבו הכלכלי הנוכחי הלא פשוט), ואף נוטה לקולה.
ע"פ 8949/18 פרץ ואסא קופר וורד בר
67. האחים קופר (והחברה שבבעלותם, ורד בר) הורשעו באישום הראשון (מכרז ירושלים 2010) בעבירות של הסדר כובל בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון ורישום כוזב במסמכי תאגיד וכן באישום התשיעי, בעבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור. נקבע כי מתחם העונש ההולם בעניינו של פרץ נע בין 45 ימי מאסר לריצוי בין כותלי בית הסוהר לצד עבודות שירות לבין 6 חודשי מאסר בפועל. אשר לאסא נקבע כי המתחם נע בין חודשיים מאסר לריצוי בפועל לצד עבודות שירות לבין 7 חודשי מאסר בפועל. עונשו של פרץ הועמד על 4 חודשים וחצי (מהם 45 ימי מאסר לריצוי בפועל, והיתר בעבודות שירות) ועל אסא נגזרו 6 חודשי מאסר (מהם חודשיים לריצוי בפועל והיתר בעבודות שירות). לצד עונשי מאסר על תנאי שהוטלו על שניהם גזר בית המשפט – על כל אחד מהם – קנס בסך של 135,000 ש"ח, ועל ורד בר קנס בסך של 500,000 ש"ח.
68. האחים קופר טוענים כי יש להסתפק בעניינם בעונש מאסר בפועל שיבוצע בדרך של עבודות שירות בלבד וכי יש להפחית את הקנסות שהוטלו עליהם ועל ורד בר. נטען כי לא היה מקום לייחס לאחים קופר שיטתיות וחזרתיות בפעולתם, את חלוקת שוק הגיזום הארצי לאזורים, את הנזק המצטבר לחברת החשמל ואת העובדה שהתיאומים בפרשה הופסקו רק בעקבות החקירה. בהקשר זה נטען למשל כי בהכרעת הדין לא יוחסו להם התכנון והיוזמה של ההסדר הכובל במכרז ירושלים 2010 (שם, סעיפים 110, 256 לפרק האישום הראשון), בניגוד לקביעה בגזר הדין בנושא זה, שנזקפה לחובתם. לטענת האחים קופר, ההתחשבות בנסיבות אלו הביאה להחמרה לא מוצדקת בעונשם, בניגוד למתחייב מעקרונות האחידות והמידתיות בענישה ולכלל שלפיו הענישה צריכה להיות אינדיווידואלית. נטען כי כאשר מדובר בתיאום בודד של הליכים תחרותיים, העונשים הנהוגים בפסיקת בתי המשפט עומדים על תקופה מסוימת של מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. בפרט בעניינו של פרץ נטען כי היה מקום להתחשב – במסגרת גזר הדין – בחלקו המצומצם יחסית בפרשה וכך גם לגבי אסא, שחלקו נופל לפי הטענה מחלקם של נאשמים אחרים. עוד טוענים האחים קופר כי בית המשפט לא התחשב מספיק בעונשים שהוטלו במסגרת הסדרי הטיעון בפרשה (שכללו עונש של עבודות שירות בלבד) ובחלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות ועד למתן גזר הדין; וכי היה מקום לחרוג לקולה מהמתחמים שנקבעו בשל נסיבותיהם האישיות. המדינה מצדה טענה כי כלל לא היה מקום להורות על פיצול תקופת המאסר בפועל כך שמרביתה תרוצה בעבודות שירות, וזאת בהסתמך על קביעותיו של בית משפט זה בעניין מדי המים.