19. זאת ועוד, הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מפני עוניו בלבד [ראו לעניין זה ברע"א 321/07 אלינה רבינוב גושן נ' עו"ד יורם אבי גיא, פסקה 6 להחלטתו של כבוד השופט א. רובינשטיין, (פורסם בנבו) (21.08.2007)].
על בית המשפט להפעיל סמכותו במתינות ובסבירות כדי שלא לנעול את דלתי בית המשפט בפני מי שאין ידו משגת [ראו: ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פסקה 6 לפסק דינו של כבוד השופט ג. בך, (פורסם בנבו) (11.08.1993); וכן בספרו של המלומד אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה 12, 2015, הוצאת סיגא), עמ' 677 -686 להלן: "גורן בספרו"].
20. כן יובאו בחשבון לעניין זה סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה, מיהות הצדדים, תום לב ופגיעה בזכות הקניין של התובע (ראו אצל גורן בספרו שם, וכן בספרו של המלומד ד"ר זוסמן "סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית-1995 שם בעמ' 899).
21. עובדת היותו של התובע תושב חוץ היא פרמטר נוסף לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות, ראו בספרו הנ"ל של ד"ר זוסמן, שם בעמ' 900.
ד"ר זוסמן מסביר, כי בית המשפט משתמש בסמכותו לחייב בערובה להוצאות בשני מקרים:
א. כאשר התובע מתגורר בחו"ל מחוץ לתחום השיפוט, והנתבע אם יזכה בהוצאות יתקשה משום כך לגבות את המגיע לו, ואין בידי התובע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ מהם יוכל הנתבע להיפרע.
ב. כאשר לא המציא התובע את מענו כנדרש לפי תקנה 9(2) לתקנות או שהמציא מען לא נכון. ציון המען מכוון, בעיקר, להקל על הנתבע לגבות את הוצאותיו אם ייפסקו לו כאלה ולפיכך, תובע שלא רשם מען או רשם מען שאינו נכון, גילה לכאורה כוונה להכשיל את הנתבע בגביית ההוצאות.
22. עובדת מגוריו של תובע בחוץ לארץ, והיותו בעל נתינות זרה מהווה פרמטר לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות, כאשר אין בידיו נכסים בארץ מהם ניתן להיפרע [ראו ברע"א 8730/10 אמנון יוסף נ' יעקב בינסון, פסקה 5 לפסק דינו של כבוד השופט א. גרוניס (כתוארו דאז), (פורסם בנבו) (23.03.2010)]. ברם, עובדת היות התובע תושב חוץ אינה הטעם היחיד להטלת חיוב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. בית המשפט ישקול שיקולים רלוונטיים נוספים, ויידון בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו (ראו: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון איברהים, פסקה 5. מפי כבוד השופט א. גרוניס (כתוארו דאז),(פורסם בנבו). (30.05.2004)].
אמנת האג ומשמעותה: