בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
ת"א 26199-04-19 ELENA MALYSHEV . ואח' נ' דיאטת ילנה מלישב ישראל בע"מ ואח'
05 לינואר 2020
מספר בקשה:4
לפני כבוד השופטת נועה גרוסמן
מבקשים / נתבעים /
תובעים שכנגד
1. אילון זרמון
2. זרמון השקעות (1997) בע"מ
3. דיאטת ילנה מלישב ישראל בע"מ
ע"י ב"כ דיבון פרקש ו/או דור סגל
נגד
משיבים / תובעים /
נתבעים שכנגד
1. ELENA MALYSHEV
2. DIETA ELENY MALYSHEVOI LLC .
3. DMITRI SHIGLIK
ע"י ב"כ עו"ד קיריל שפר
החלטה
כללי:
1. לפני בקשת הנתבעים בתיק העיקרי, התובעים שכנגד, להפקדת ערובה להוצאות (ייקראו להלן ולשם הנוחיות: "המבקשים"). התובעים בתיק העיקרי, הנתבעים שכנגד (ייקראו להלן ולשם הנוחיות: "המשיבים").
התביעה:
2. התביעה העיקרית הוגשה ביום 11.4.19 בעילות להלן : כספית, חוזית, נזיקין, עוולות מסחריות, עשיית עושר ולא במשפט, לשון הרע ומתן חשבונות. סכומה הוערך לצורכי אגרה בלבד בסכום של 3,000,000 ₪.
הבקשה:
3. לטענת המבקשים, המשיבים בהליך זה הינם כולם נתינים זרים.
המשיבה 1 הינה אזרחית רוסיה.
המשיבה 2 היא חברה זרה המאוגדת ברוסיה.
המשיב 3 הינו אזרח ארצות-הברית.
המבקשים גורסים, כי די בכך כדי להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם במקרה בו תידחה התביעה וזאת אף מבלי לבחון את סיכויי ההליך. המבקשים מוסיפים כי למיטב ידיעתם אין למשיבים נכסים בארץ מהם ניתן יהיה להיפרע, אם יסתיים ההליך בדחיית התובענה העיקרית.
4. המבקשים מציינים עוד, כי התביעה הוגשה על סך 3,000,000 ₪ בלבד לצורכי אגרה, למרות שבגוף התביעה טענו המשיבים לנזקים בשלל עילות בסך של למעלה מ- 18,000,000 ₪. דבר זה מלמד לטעמם על חוסר הרצינות בתביעה.
5. עוד טוענים המבקשים, כי הבעיות שהמשיבים מעלים בכתב התביעה לא נגרמו על ידם אלא ע"י ספקית הארוחות חברת "מבושלת", ואין מקום להטיל את האחריות לכך על שכמם.
6. אשר לגובה הערובה, טוענים המבקשים כי עליה להיות בסכום ריאלי והולם תוך לקיחה בחשבון של סכום התביעה ומורכבות ההליך.
התשובה:
7. המשיבים סבורים כי אין מקום לחייבם בהפקדת ערובה מכמה נימוקים אשר יפורטו להלן.
8. ראשית, העדר תצהיר לתמיכה כדין בבקשה. המשיבים טוענים כי בניגוד לנטען, הבקשה מכילה טענות עובדתיות ואינה נסמכת רק על טענות משפטיות.
שנית, הוראות התקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר-הדין האזרחי), תשכ"ט-1968 (להלן: "תקנות אמנת האג") חלות ביחס למשיבות 1 ו- 2. המבקשים עצמם מציינים כי המשיבה 1 אזרחית רוסיה והמשיבה 2 חברה הרשומה ברוסיה. כיוון שרוסיה חברה באמנת האג מכוחה נתקנו התקנות הללו, הרי אמנת האג מחילה ומשווה את מעמדן של המדינות החברות באמנה למעמדם של אזרחי המדינה בה מתנהל ההליך. על כן אין לנהוג במשיבים 1 ו- 2 כמשיבים זרים עימם יש להחמיר מעל לנהוג כלפי אזרחי מדינת ישראל.
שלישית, לשלושת המשיבים יחדיו ולכל אחד מהם בנפרד, איתנות פיננסית מוכחת ונכסים אשר שווים עולה לעין שיעור על גובה הוצאות המבקשים בהליך. אף המשיב 3 אזרח ארצות הברית הוא בעלים של נכסים משמעותיים לרבות נכס המצוי בתחומי מדינת ישראל. בניגוד לנטען בבקשה כי אין למשיבים כלל נכסים בישראל.
רביעית ועיקר, גורסים המשיבים, כי התביעה מוצדקת ואיתנה. לשיטתם המבקשים הרסו כליל את פעילות המשיבה 1 בישראל ובתוך כך את המותג הנושא את שמה "דיאטת ילנה מלישבה ישראל", על כל המשתמע מכך. לטענת המשיבים התביעה ללא ספק תתקבל ואין צידוק להשתת ערובה.
תגובה לתשובה:
9. המבקשים שוללים את האמור בתגובה.
10. הם מציינים כי יש לבחון את מעמדו של כל אחד ואחד מן המשיבים בנפרד ולא לדון בהם כחטיבה אחת. משכך, יכולתו הכספית של כל אחד מן המשיבים אף היא תיבחן בנפרד לרבות כאשר מדובר בחברה שתובעת יחד עם בעלי המניות של החברה.
11. אשר למשיבה 2, שהינה חברה זרה, גורסים המבקשים כי יש להחיל את הוראות סעיף 353א' לחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") המסדיר את חיובה של חברה בהפקדת ערובה. אחת היא אם מדובר בחברה זרה או חברה ישראלית.
המבקשים מוסיפים, כי בכל מקרה ובניגוד לנטען, תקנות אמנת האג אינן חלות על המשיבה 2 משום שהיא עוסקת רק בגופים בשר ודם ולא בגופים משפטיים יציר כפיו של הדין. תקנה 28 שם עוסקת ב"אזרח". לטענת המבקשים תאגיד אינו "אזרח" ואינו מושא ל"אזרחות". אומנם, בית המשפט לא יחייב מתדיין ממדינה שחברה באמנה בהפקדת ערובה אך ורק מחמת היותו זר, אך אין משמעות הדבר שבין השיקולים הרלוונטיים לא תישקל דבר היותו של התאגיד זר, או נטול פעילות ונכסים בישראל. לטענתם, למשיבה 2 אכן אין נכסים ופעילות כזו.
12. המבקשים סבורים כי המשיבה 2 לא עמדה בנטל לסתור את החזקה הקבועה בדין שכן לא הוכיחה איתנות פיננסית לפי הפסיקה. הנתונים הכספיים שצרפה הם נתונים חלקיים בלבד, מדובר בנתונים לא מבוקרים לשנים 2017 ו- 2018 וכאשר רוב ההון העצמי של המשיבה 2 מבוסס על חוב נטען של המבקשת 1 בסך 2,500,000 דולר. המשיבה 2 ויתרה על כך במסגרת ההסכם, כך שבפועל אין המדובר בנכס.
13. אשר לראיות שצורפו לתשובה בדבר איתנות פיננסית של המשיבים בכלל ולא רק של המשיבה 2, גורסים המבקשים, כי גם בהן אין דבר.
לגבי שנת 2017, תמוה שלא צורף דוח מבוקר אלא נתונים כספיים לא מבוקרים שאינם מהווים אסמכתא. לדעתם מכתבי מנכ"ל החברה מר מינצר, נספחים ג' ו-ו' לתשובה, חסרי ערך ראייתי. נספח ח' לתשובה, מכתבו של רו"ח פישמן, אף הוא אינו בעל משקל לטעמם, שכן הוא מבוסס על אותן הצהרות מס שכוללות נתונים כספיים לא מבוקרים. הם מציינים כי המסמך של רו"ח פישמן עניינו בתרגום הנתונים מערכים כספיים מרובל לערכים בדולר. הא ותו לא. לגבי נספח ז' לתשובה, תדפיסי חשבון בנק ברוסיה מחודש אוקטובר 2017 אשר לכאורה עולה מהם כי קיימת יתרת מזומנים בסך של כ- 500,000 דולר באופן רציף משנת 2018 ועד היום, טוענים המבקשים כי מדובר במסמכים לא ברורים ולא קבילים. הם מוסיפים כי אלה תעודות חוץ שלא הוגשו לפי סעיף 30 לפקודת ההוראות ולא מצאו ביטוי בחוות דעת מסודרת של רו"ח.
ועיקר – טוענים המבקשים כי אלה נתונים חלקיים משום שניתן היום להכניס כסף לחשבון, מחר להוציאו ואין בכך שום ערובה לאיתנות פיננסית.
14. ביחס למשיב 3 שהוא אזרח ארצות הברית, חוזרים המבקשים על טענותיהם שיש לחייבו בהפקדת ערובה. הן משום שהוא אזרח ותושב ארצות הברית שאינה חברה באמנת האג, הן משום שכתובת מגוריו לא נזכרה במסגרת כתב התביעה, דבר שעשוי להקשות על מימוש בבוא יום והן משום סיכויי התביעה הנמוכים לדעתם.
המבקשים שוללים את עמדת המשיב 3 כי מצבו הכלכלי איתן. יתרת הזכות שהוא טוען לה מצויה בחשבון עו"ש ברוסיה ולא בישראל. לגבי דירת המגורים בתל-אביב, סבורים המבקשים כי הנכס מצוי במצב קנייני מורכב, הזכויות בו רשומות רק בספרי החברה ולא בלשכת רישום המקרקעין. לא צורפה חוות דעת שמאית ודי בכך כדי לשלול את הנכס כבטוחה.עוד גורסים המבקשים כי הודעת המשיב 3 שהוא ערב אופן אישי להוצאות המשיבים האחרים, היא מקסם שווא שאין להיעתר לו.
15. המבקשים חותמים את התגובה בהתייחסות למשיבה 1 שבחרה שלא לציין את כתובת מגוריה במסגרת כתב התביעה ולא חשפה שום פרטים על מצבה הפיננסי.
16. המבקשים שבים וחולקים על עמדת המשיבים, כי מדובר בתביעה מוצקה שדינה להתקבל. בהקשר זה יצוין, כי המבקשים הגישו תביעה שכנגד.
דיון והכרעה:
17. החיקוקים הרלוונטיים לענייננו הם כדלקמן:
א. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.
ב. התקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר-הדין האזרחי), תשכ"ט-1968.
ג. סעיף 353א' לחוק החברות, תשנ"ט-1999, ובהשלכה גם סעיף 232 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983.
הדין לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984:
18. אבחן תחילה את הדין הנוהג על פי הוראות התקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), העומדת בבסיס הסוגיה בה עסקינן:
"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."
הפסיקה יצקה תוכן והתוותה את הכללים המנחים ואת סוגי המקרים בהם ייעשה השימוש בתקנה. כך נקבע כי, עיקר תכליתה למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך הם קלושים.
ערובה לפי תקנה 519 לתקנות מוטלת ככלל, במקרים חריגים, לאורה של זכות הגישה לערכאות מצד אחד, והצורך להגן במקרים מסוימים על זכותו של הנתבע, כי לא ייצא בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו, מצד שני.
[ראו: ברע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 8 לפסק דינו של כבוד השופט ח. מלצר, (פורסם בנבו) (11.02.2009), להלן: "פרשת ל.נ הנדסה")].
19. זאת ועוד, הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מפני עוניו בלבד [ראו לעניין זה ברע"א 321/07 אלינה רבינוב גושן נ' עו"ד יורם אבי גיא, פסקה 6 להחלטתו של כבוד השופט א. רובינשטיין, (פורסם בנבו) (21.08.2007)].
על בית המשפט להפעיל סמכותו במתינות ובסבירות כדי שלא לנעול את דלתי בית המשפט בפני מי שאין ידו משגת [ראו: ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פסקה 6 לפסק דינו של כבוד השופט ג. בך, (פורסם בנבו) (11.08.1993); וכן בספרו של המלומד אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה 12, 2015, הוצאת סיגא), עמ' 677 -686 להלן: "גורן בספרו"].
20. כן יובאו בחשבון לעניין זה סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה, מיהות הצדדים, תום לב ופגיעה בזכות הקניין של התובע (ראו אצל גורן בספרו שם, וכן בספרו של המלומד ד"ר זוסמן "סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית-1995 שם בעמ' 899).
21. עובדת היותו של התובע תושב חוץ היא פרמטר נוסף לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות, ראו בספרו הנ"ל של ד"ר זוסמן, שם בעמ' 900.
ד"ר זוסמן מסביר, כי בית המשפט משתמש בסמכותו לחייב בערובה להוצאות בשני מקרים:
א. כאשר התובע מתגורר בחו"ל מחוץ לתחום השיפוט, והנתבע אם יזכה בהוצאות יתקשה משום כך לגבות את המגיע לו, ואין בידי התובע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ מהם יוכל הנתבע להיפרע.
ב. כאשר לא המציא התובע את מענו כנדרש לפי תקנה 9(2) לתקנות או שהמציא מען לא נכון. ציון המען מכוון, בעיקר, להקל על הנתבע לגבות את הוצאותיו אם ייפסקו לו כאלה ולפיכך, תובע שלא רשם מען או רשם מען שאינו נכון, גילה לכאורה כוונה להכשיל את הנתבע בגביית ההוצאות.
22. עובדת מגוריו של תובע בחוץ לארץ, והיותו בעל נתינות זרה מהווה פרמטר לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות, כאשר אין בידיו נכסים בארץ מהם ניתן להיפרע [ראו ברע"א 8730/10 אמנון יוסף נ' יעקב בינסון, פסקה 5 לפסק דינו של כבוד השופט א. גרוניס (כתוארו דאז), (פורסם בנבו) (23.03.2010)]. ברם, עובדת היות התובע תושב חוץ אינה הטעם היחיד להטלת חיוב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. בית המשפט ישקול שיקולים רלוונטיים נוספים, ויידון בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו (ראו: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון איברהים, פסקה 5. מפי כבוד השופט א. גרוניס (כתוארו דאז),(פורסם בנבו). (30.05.2004)].
אמנת האג ומשמעותה:
23. אמנת האג, מכוחה נתקנו תקנות אמנת האג, קובעת בתקנה 28 שלה כי תובע שהוא אזרח אחת המדינות בעלות האמנה ושמקום מושבו באחת מהן, לא יחויב בעירבון מחמת היותו זר או נטול מקום מושב בישראל. רשימת המדינות החברות באמנה מופיעה בתוספת, כפי שמעודכנת לתשנ"ח-1998.
הפדרציה הרוסית כמו גם ישראל חברות באמנה. ארצות-הברית אינה חברה באמנה.
המשיבים 1 ו- 2, מקורם בפדרציה הרוסית. המשיבה 1 היא אזרחית בשר ודם. המשיבה 2 היא תאגיד. המשיב 3 הינו אזרח ארצות-הברית.
24. הפסיקה קבעה כי אין בתחולת אמנת האג על תובע כדי לפטור אותו מן החובה להפקיד ערובה. האמנה אינה קובעת פטור גורף מחיוב בהוצאות לכל מי שבא בשעריה אלא מטרתה היא לנטרל את השיקול בדבר היות בעל הדין תושב של מדינה זרה. ראו קביעות נשיא בית המשפט העליון (כתוארו אז) השופט גרוניס בתיק רע"א 2795/10 ד"ר גיא פיטוסי נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 17.3.11 פורסם בנבו):
"ברי כי אמנות האג והתקנות אשר הותקנו לשם ביצוען לא נועדו לייצר מעמד עדיף לאזרח זר על פני אזרח ישראלי. גישה כאמור נוגדת את תכליתה של תקנה 519 כתקנה שנועדה לשמור על האינטרסים של הנתבע, ובראשם זכות הקניין שלו, וכן על האינטרס המערכתי של מניעת בזבוז משאבים בגין הליכים חסרי תוחלת. כל שנועד סעיף 17 להשיג הוא, כי לא תוטל ערובה להוצאות על מתדיין רק מחמת היותו תושב זר, אך אין בכך כדי לשלול הטלת ערובה מטעמים אחרים המצדיקים זאת".
עוד אני מפנה לדברי בית המשפט העליון בפסק דין שניתן לאחרונה מפי כב' השופטת וילנר רע"א 3255/18 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל משרד הבינוי ושיכון (ניתן ביום 10.7.19, פורסם בנבו):
"... עוד נקבע כי אין באמנת האג כדי להעניק מעמד עודף לתובע שהוא תושב חוץ, אלא זו אך אוסרת על בחינת מקום מגוריו של תובע מעין זה כשיקול יחידי לשם חיובו בהפקדת ערובה". (פסקה 6, ההדגשה המקור).
25. אשר לאבחנה שביקשו המבקשים לייצר בין אזרח זר בשר ודם לבין תאגיד זר, אפנה לפסק דינו של כב' השופט הנדל בתיק רע"א 7211/16 הטכניון ואח' נ' מילגרום (ניתן ביום 13.9.17, פורסם בנבו). הוא עומד שם על האבחנה בין שני סוגי התובעים, יחיד מול חברה :
"2... בהתאם להבחנה זו בין דברי החקיקה, הבחינה גם הפסיקה בין שני סוגי התובעים – יחיד מול חברה. אשר לחברה, נקבע בפסיקה כי החוק קובע מעין "חזקה", לפיה על החברה להפקיד ערובה כאשר הנתבע מגיש בקשה לכך (ראו רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר פס' 6 (13.7.2008) (להלן: עניין נאות אואזיס)). חזקה זו נסתרת כאשר החברה מוכיחה את קיומם של אחד משני החריגים – יכולת כלכלית או נסיבות אחרות. אך ביחס ליחיד הדין שונה: "[סעיף 519 לתקנות סדר הדין האזרחי] אינו יוצר חזקה, לפיה על תובע בשר ודם לשלם ערובה להוצאות המשפט", בשונה מהחזקה הקיימת במקרה של חברה (שם, פסקה 7).
3. מה פשר ההבדל בין יחיד לחברה בעירבון מוגבל? מדוע בחר המחוקק לקבוע כי ברירת המחדל ביחס לחברה היא הפקדת ערובה, אך לא ביחס ליחיד המגיש תביעה? נדמה כי ההבדל הבסיסי בין דינה של החברה לדינו של היחיד נעוץ בכך שהיחיד, בהיותו יציר הטבע, זכאי באופן מובהק לפנות לערכאות. מהחברה, בהיותה יציר החוק, ניתן לדרוש יכולת כלכלית ברמת העיקרון המנחה. הזכות לגישה לערכאות משמעותית יותר כאשר מדובר ביחיד. לחברה, לעומת זאת, עומדת זכות רפה יותר. זהו הסבר שראשיתו אנושי וסופו חוקתי".
26. בנוסף, אצל תאגיד, האיתנות הפיננסית היא פרמטר שהשינוי בו עשוי לייצר בעיה. תובע בשר ודם אינו מוגבל במישור זה אך גם כאן בחינת מעמדו הכלכלי הוא אחד הפרמטרים.
27. בכל הכבוד, אין בידי לקבל את עמדתם של המבקשים כי המשיבה 1 שהיא אזרחית רוסיה אכן נהנית מתחולת האמנה אך לא כן המשיבה 2 שהיא חברה זרה הרשומה ברוסיה. האמנה באה להגדיר מעמד עדיף לגופים שמקורם במדינות החברות באמנה. לדידי, אחת היא אם מדובר ביחיד או בתאגיד. אך, כמובן שבדיקת האיתנות הכספית לגבי תאגיד תעשה במשקפיים מחמירים יותר, כפי שנעשה ברגיל לגבי תאגיד ביחס לתובע בשר ודם.