28. לשונה של תקנה 28 לתקנות אמנת האג, מחילה לטעמי את האמנה גם על תאגיד. להשוואה ראו לעניין זה החלטת כבוד השופט בנימין ארנון ת"א (מחוזי מרכז) 717-09-09 EDT MARIN CONSTRUCTION נ' איי.די.איי, סעיף 17 שם (ניתנה ביום 21.1.10 פורסמה בנבו).
סעיף 353א' לחוק החברות:
29. סעיף 353א' לחוק החברות קובע כדלקמן:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
30. כב' השופט דנציגר הבהיר והדגיש ברע"א 4128/17 LAUDERBAIE YACHTS LTD (חברה זרה) נ' טאוב, פסקה 14 (פורסם בנבו, 29.6.17) כי:
"הלכה היא כי בניגוד לכלל במקרה של תובע אישי, כאשר מדובר בחברה-תובעת חיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג. הנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את החברה התובעת מהפקדת ערובה מוטל על כתפיה".
31. בפרשת ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 13 (11.2.2009) פירט והבהיר כב' השופט (כתוארו אז) מלצר בהחלטתו המקיפה כיצד יש לבחון בקשה להפקדת ערובה על ידי תאגיד בערבון מוגבל לפי סעיף 353א' לחוק החברות:
"מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:
(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).
(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624).
משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים ( השוו: The White Book, 620 para. 25.12.7). הנה כי כן, בכל שלבי הבדיקה ניצבות ברקע הדברים גם הזכויות החוקתיות שעליהן עמדנו לעיל: זכות הגישה לערכאות וזכות
הקניין של התובע ושל הנתבע ועל בית המשפט ליתן אף להן את המשקל הראוי".
32. ראו בנוסף:
החלטת כב' השופטת (כתוארה אז) חיות ברע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (פורסם בנבו, 23.5.11);
החלטת כב' השופט (כתוארו אז) גרוניס ברע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (פורסם בנבו, 13.7.08);
גורן בספרו, עמ' 684;
אבחנה בין תובעים שונים, האומנם ?
33. כאמור המבקשים טענו כי יש לבחון כל תובע בנפרד, ואין לראותם כחטיבה אחת. מסתבר, כי הדין אינו נחרץ בסוגיה זו כפי שהיו המבקשים. ראו דברי כב' השופט הנדל בתיק רע"א 7221/16 שנזכר לעיל, פסקה 6 שם, המפרטת את שתי הגישות. כאשר על פי גישה אחת יש לבחון את החברה בע"מ לגופה ובאופן עצמאי מבלי ליתן משקל לקיומו של תובע נוסף אך לפי גישה אחרת העובדה שקיים תובע נוסף ממנו ניתן להיפרע והעובדה כי החיוב בהוצאות מושת "ביחד ולחוד" עשויה לשמש אינדיקציה למתן פטור מהפקדת ערובה.
כמובן וכפי שנקבע שם, קיומו של תובע נוסף אינו שיקול יחיד ויש ליתן משקל ראוי למכלול הנתונים, תוך שימת לב לכך שאחד התובעים הוא אכן תאגיד ולא חברה בע"מ.
מן הכלל אל הפרט:
34. בענייננו, שלושה תובעים כולם אזרחים זרים ואחד מהם חברה בע"מ.
שניים מהם, המשיבים 1 ו- 2, נהנים מהגנת אמנת האג, כך שאת עניינם יש לשקול כפי שהיינו שוקלים את עניינו של גוף ישראלי ולא גוף זר.
המשיב 3 הוא אזרח ארצות-הברית, מדינה שאינה חברה באמנת האג. עם זאת, המשיב 3 הוא הגורם היחיד שבבעלותו נכס בתחומי מדינת ישראל.
35. פרמטר נוסף בעניין המשיבים, כי הם לא סיפקו את כתובתם בכתב התביעה. עניין שהמלומד זוסמן עמד עליו כאינדיקציה, כפי שפורט לעיל.
36. מנגד, המבקשים לא תמכו יתד טענותיהם בתצהיר כדין, כפי שהיה עליהם לעשות.
המבקשים אומנם מסתמכים על כתבי הטענות אך לא רק. לדוגמא, המבקשים טוענים טענות עובדתיות המפנות את האחריות כלפי חברת "מבושלת" הישראלית ולא כלפיהם. לטענתם יש להשית אחריות לתפקודה של חברת "מבושלת" על שכם המשיבים כתובעים.
אחדד : הטענה משפטית, אך מבוססת על אדנים עובדתיים, אותם יש לתמוך בתצהיר.
טענות עובדתיות המתייחסות ללב העניין שהוא איתנות התביעה, לא גובו בתצהיר כדין. גם בשלב הגשת התגובה לתשובה, כאשר יכולים היו המבקשים לתקן את המעוות, לא צרפו תצהיר כדין.
37. כאמור, חיוב בערובה לפי תקנה 519 לתקנות, הוא החריג ולא הכלל. במסגרת זו יש ליתן משקל לא מבוטל לסיכויי ההליך.
לעומת זאת, ההלכה המשפטית מורה לנו ביחס לסעיף 353א' לחוק החברות, כי כאשר בעלי הדין התובעים מציגים איתנות פיננסית, מתעמעם הצורך בהפקדת ערובה.
אשר לשאלת סיכויי ההליך: מדובר בבקשה לפי סעיף 353א' אין צורך להיכנס בעובי הקורה של שאלת סיכויי ההליך. כפי שהבהיר כב' השופט (כתוארו אז) מלצר בפרשת ל.נ הנדסה:
"...בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד..."
(שם, פסקה 13). החריג הקיצון הזה, לכאן או לכאן, לא מתקיים בענייננו.
38. איתנות התביעה בענייננו הוכחשה על ידי המבקשים אך כאמור ללא תצהיר.
עוד הם מבקשים לראות בכך שהמשיבים טוענים בכתב התביעה לנזקים של 18,000,000 ₪ אך מעמידים את תביעתם על 3,000,000 ₪ בלבד משום חוסר רצינות של התביעה.
עיינתי בכתב התביעה ומצאתי, כי התביעה אכן טעונה הוכחה. עם זאת, אין לומר כי מדובר בתביעה מופרכת על פניה. גם צמצום סכום התביעה אינו חזון נדיר במקומותינו. דברים אלה נעשים לא מעט בין משיקולי אגרה ובין מהערכת סיכויי הגבייה. בנתון זה כשלעצמו אין כדי להשית חיוב בהפקדת ערובה.
לא זו אף זו, המשיבים בשונה מן המבקשים, תמכו את טענותיהם העובדתיות בתצהיר כדין של המשיב 3 אשר צורף כנספח לכתב התשובה מטעמם בבקשה זו. המשיבים היו נכונים להתייצב בתצהיר מאחורי טענותיהם הן בדבר איתנות התביעה והן בדבר איתנות מצבם הפיננסי. המשיב 3 שנתן תצהיר מטעמו אף הדגיש, כי הוא ערב אישית להוצאות כלל המשיבים אם וכל שייפסקו, סעיף 24 לתצהירו.
39. המשיבים צרפו לכתב התשובה שלהם מסמכים רבים אשר לטעמי יש בהם כדי להעיד על איתנות פיננסית של כל אחד ואחד מהם. אומנם, המבקשים ניתחו את המסמכים ולא מצאו בהם ממש, אולם אני רואה במסמכים אלה משום הצבעה על איתנות פיננסית מוכחת של משיבים 1 ו- 2.
מדובר ברכוש וכספים המצויים ברוסיה, ולא בתחומי מדינת ישראל, אך כאן עומדת אמנת האג לימינם של המשיבים ומלמדת אותנו כי אין לראות בכך משום חיסרון לטובת המשיבים דנן. ברגע שהסתבר כי מדובר במשיבים בעלי נכסים ואמידים, הנהנים מהגנת אמנת האג, נתלבנה בכך הסוגיה והוכר מעמדם כמי שאינם מחויבים בהפקדת ערובה להוצאות.
40. המשיב 3 צרף אישורים בנקאיים כי בבעלותו נכסים צבורים מוכחים בהיקף מצטבר של למעלה משני מיליון דולר. ראו סעיף 25 א' לתצהירו.
מסמכים בנקאיים במישור זה צורפו כנספחים ט' ו- י' לתצהירו כולל תרגום מאושר לשפה העברית. נכון הוא כי כפי שטענו המבקשים, כספים בחשבון בנק באים והולכים, אך מדובר בסכום מכובד ביתרת זכות שאין להקל בו ראש ואין לבטלו.
הדוח הכספי המבוקר שהגיש המשיב 3 לרשויות המס בארצות הברית ביום 10.9.19 שצורף כנספח י"ג לתצהירו, מעלה, כי במהלך שנת 2018 בלבד הרוויח מעסקיו השונים הון מצטבר של כ- 600,000 דולר ארה"ב, דהיינו סכום השקול כנגד 2,000,000 ₪.
41. אם עלול להתעורר חשש בשל העובדה שהכספים הללו מוחזקים בחו"ל ולא בישראל, הרי
המשיב 3 הוא גם בעל נכס מקרקעין בישראל. נכס זה מצוי ברח' רזיאל 2/25 תל-אביב גוש 7011 חלקות 73, 78. הנכס נרכש בשנת 2014 מההון העצמי של המשיב 3 ללא נטילת משכנתא בסכום שעמד אז על 1,776,000 ₪. בהתחשב בעליית ערך המקרקעין מאז, במיוחד בעיר תל-אביב, יש לשער כי היום ערך הנכס אף עלה.
המבקשים ניסו להמעיט גם בערכו של נכס זה בטענה כי לא צורפה חוות דעת שמאית וכי מדובר בנכס הרשום בספרי חברה משכנת ולא בטאבו.
ברם, ידיעה שיפוטית בדבר ערכם של נכסים נקיים מכל משכון ושיעבוד בעיר תל-אביב, יכולה להחליף בנסיבות אלה גם חוות דעת שמאית. נכס כזה גם אם הוא רשום בחברה משכנת ולא בלשכה לרישום מקרקעין, מהווה הוכחה מספקת לאיתנות פיננסית נגישה וברת מימוש של המשיב 3.
למשמעותה של ידיעה שיפוטית ראו: ע"א 941/05 אגודת הכורמים הקאופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב נ' חברת הכרם בע"מ, ניתן ביום 17.6.06 (פורסם בנבו) שם בפסקאות 32 – 33.
42. מכאן אני מוצאת, כי מדובר מצד אחד בבקשה שלא נתמכה בתצהיר כדין להוכחת העובדות הנזכרות בה וגם בכתב התגובה לא העמידו המבקשים תצהיר. לעומת זאת, המשיבים צרפו תצהיר סדור לכתב התגובה, הצביעו על תביעה מוצקה, על איתנות פיננסית של כל אחד ואחד מהם בחו"ל. המשיבים 1 ו- 2 נהנים מהתייחסות אליהם כאל גופים ישראליים מכוח תקנות אמנת האג. המשיב 3 שהוא תושב ארצות-הברית הוכיח איתנות פיננסית לא רק בחו"ל אלא גם על דרך של החזקת נכס מקרקעין רב ערך שאינו משועבד בעיר תל-אביב בישראל.
43. כאשר אני משקללת את מכלול הנתונים ולוקחת בחשבון כי שערי בית-המשפט אמורים להיות פתוחים לרווחה וזכות הגישה לערכאות שהיא נר לרגלינו, אינה אמורה להיות מוגבלת אלא במקרים חריגים ובשים לב לכך שהמשיבים עמדו, לטעמי, בכל הקריטריונים הצריכים לפתיחת שערי בית-המשפט לפניהם ללא מגבלה, אני דוחה את הבקשה לחיובם בהפקדת ערובה - בין ביחד ובין לחוד.
44. בשולי הדברים, אתייחס לטענתם הנוספת של המבקשים, כי המשיבים לא ציינו בכתב התביעה את כתובתם. כאמור בספרו של המלומד זוסמן לעיל, נזכר עניין זה כאחד הפרמטרים למען חיוב בערובה. בזהירות אומר, כי כל אחד מהמשיבים ציין בכתב התביעה את פרטי הזיהוי שלו ומספר דרכון, נדמה כי בעולמנו הדיגיטלי אלה נתונים חשובים לא פחות ואולי אף יותר מציון כתובת. המשיב 3 אף הגדיל עשות וציין בתצהירו התומך בתגובה מספר דרכון מעודכן. עם זאת, ועל מנת שהוראות הדין לא תצאנה חסרות, אני מורה לכל אחד מן המשיבים, להגיש תוך 30 יום מקבלת החלטה זו במשרד בא כוחם, הודעה – ואין צורך כי תיתמך בתצהיר – בדבר כתובת מגוריהם במדינות הים.
סיכום:
45. מן המקובץ לעיל, אני קובעת כדלקמן:
א. הבקשה לחיוב המשיבים/התובעים בתביעה העיקרית, יחד או לחוד, בהפקדת ערובה להוצאות המבקשים, נדחית בזה.
ב. המשיבים ימציאו הודעה בדבר כתובת המגורים של כל אחד מהם תוך 30 יום לתיק בית המשפט.
ג. אני מחייבת את המבקשים בתשלום הוצאות הדיון בבקשה זו בסך של 6,000 ₪ אשר ישולמו ללא קשר לתוצאות בתיק העיקרי.
ניתנה היום, ח' טבת תש"פ, 05 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.
נועה גרוסמן