32. ראו בנוסף:
החלטת כב' השופטת (כתוארה אז) חיות ברע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (פורסם בנבו, 23.5.11);
החלטת כב' השופט (כתוארו אז) גרוניס ברע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (פורסם בנבו, 13.7.08);
גורן בספרו, עמ' 684;
אבחנה בין תובעים שונים, האומנם ?
33. כאמור המבקשים טענו כי יש לבחון כל תובע בנפרד, ואין לראותם כחטיבה אחת. מסתבר, כי הדין אינו נחרץ בסוגיה זו כפי שהיו המבקשים. ראו דברי כב' השופט הנדל בתיק רע"א 7221/16 שנזכר לעיל, פסקה 6 שם, המפרטת את שתי הגישות. כאשר על פי גישה אחת יש לבחון את החברה בע"מ לגופה ובאופן עצמאי מבלי ליתן משקל לקיומו של תובע נוסף אך לפי גישה אחרת העובדה שקיים תובע נוסף ממנו ניתן להיפרע והעובדה כי החיוב בהוצאות מושת "ביחד ולחוד" עשויה לשמש אינדיקציה למתן פטור מהפקדת ערובה.
כמובן וכפי שנקבע שם, קיומו של תובע נוסף אינו שיקול יחיד ויש ליתן משקל ראוי למכלול הנתונים, תוך שימת לב לכך שאחד התובעים הוא אכן תאגיד ולא חברה בע"מ.
מן הכלל אל הפרט:
34. בענייננו, שלושה תובעים כולם אזרחים זרים ואחד מהם חברה בע"מ.
שניים מהם, המשיבים 1 ו- 2, נהנים מהגנת אמנת האג, כך שאת עניינם יש לשקול כפי שהיינו שוקלים את עניינו של גוף ישראלי ולא גוף זר.
המשיב 3 הוא אזרח ארצות-הברית, מדינה שאינה חברה באמנת האג. עם זאת, המשיב 3 הוא הגורם היחיד שבבעלותו נכס בתחומי מדינת ישראל.
35. פרמטר נוסף בעניין המשיבים, כי הם לא סיפקו את כתובתם בכתב התביעה. עניין שהמלומד זוסמן עמד עליו כאינדיקציה, כפי שפורט לעיל.
36. מנגד, המבקשים לא תמכו יתד טענותיהם בתצהיר כדין, כפי שהיה עליהם לעשות.
המבקשים אומנם מסתמכים על כתבי הטענות אך לא רק. לדוגמא, המבקשים טוענים טענות עובדתיות המפנות את האחריות כלפי חברת "מבושלת" הישראלית ולא כלפיהם. לטענתם יש להשית אחריות לתפקודה של חברת "מבושלת" על שכם המשיבים כתובעים.
אחדד : הטענה משפטית, אך מבוססת על אדנים עובדתיים, אותם יש לתמוך בתצהיר.
טענות עובדתיות המתייחסות ללב העניין שהוא איתנות התביעה, לא גובו בתצהיר כדין. גם בשלב הגשת התגובה לתשובה, כאשר יכולים היו המבקשים לתקן את המעוות, לא צרפו תצהיר כדין.
37. כאמור, חיוב בערובה לפי תקנה 519 לתקנות, הוא החריג ולא הכלל. במסגרת זו יש ליתן משקל לא מבוטל לסיכויי ההליך.
לעומת זאת, ההלכה המשפטית מורה לנו ביחס לסעיף 353א' לחוק החברות, כי כאשר בעלי הדין התובעים מציגים איתנות פיננסית, מתעמעם הצורך בהפקדת ערובה.
אשר לשאלת סיכויי ההליך: מדובר בבקשה לפי סעיף 353א' אין צורך להיכנס בעובי הקורה של שאלת סיכויי ההליך. כפי שהבהיר כב' השופט (כתוארו אז) מלצר בפרשת ל.נ הנדסה:
"...בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד..."
(שם, פסקה 13). החריג הקיצון הזה, לכאן או לכאן, לא מתקיים בענייננו.
38. איתנות התביעה בענייננו הוכחשה על ידי המבקשים אך כאמור ללא תצהיר.
עוד הם מבקשים לראות בכך שהמשיבים טוענים בכתב התביעה לנזקים של 18,000,000 ₪ אך מעמידים את תביעתם על 3,000,000 ₪ בלבד משום חוסר רצינות של התביעה.
עיינתי בכתב התביעה ומצאתי, כי התביעה אכן טעונה הוכחה. עם זאת, אין לומר כי מדובר בתביעה מופרכת על פניה. גם צמצום סכום התביעה אינו חזון נדיר במקומותינו. דברים אלה נעשים לא מעט בין משיקולי אגרה ובין מהערכת סיכויי הגבייה. בנתון זה כשלעצמו אין כדי להשית חיוב בהפקדת ערובה.
לא זו אף זו, המשיבים בשונה מן המבקשים, תמכו את טענותיהם העובדתיות בתצהיר כדין של המשיב 3 אשר צורף כנספח לכתב התשובה מטעמם בבקשה זו. המשיבים היו נכונים להתייצב בתצהיר מאחורי טענותיהם הן בדבר איתנות התביעה והן בדבר איתנות מצבם הפיננסי. המשיב 3 שנתן תצהיר מטעמו אף הדגיש, כי הוא ערב אישית להוצאות כלל המשיבים אם וכל שייפסקו, סעיף 24 לתצהירו.