59. בנוסף, יש לזכור את יחסי הכוחות והידע בתיק זה. שרון הייתה מנהלת השיווק של המלון עם מינוי הנאמן; היא חיה ונשמה את המלון, וראו את עדותה בעמ' 268 שו' 4-17, שם מתארת היא את מורכבות המלון הספציפי. שרון היא זו שעניינה את ירון ביצירת השותפות; היא זו שאמורה הייתה לחשוף בפניו את המידע הדרוש על מנת להעריך את כדאיות ההשקעה. בהיותו "אח", ביקשה, ובצדק, לייתר בעתיד כל טענה בדבר הסתרת מידע, ובלשונה: "...רציתי ממקום טוב באמת, ממקום טוב לתת להם את כל האינפורמציה, שלא יגידו לי מחר רגע, איך לא אמרת לי שזה ככה, איך לא אמרת לי שיש נאמן..." (עמ' 266 שו' 13-16); " רציתי באמת להראות להם את המצב של המלון as is" (עמ' 266 שו' 2-3). גם בעניין הפנייה למשרד התיירות, שם הוצגו התובעים כשותפים, אין לראות כראיה לקיומה של השותפות, אולי ההיפך הוא הנכון. אזכיר כי בטרם נשלחה פנייה זו, בקשה שרון את רשות התובעים להציגם בפני משרד התיירות כשותפים, וזאת בהיותה מודעת לכך שטרם נחתם בין הצדדים הסכם, טרם סוכמו התנאים וטרם הועברו כספים. משכך בקשה את רשותם להציגם כשותפים, למרות ששלב המשא ומתן לא תם. והרי אם הייתה מגובשת כבר שותפות, מדוע יש צורך ברשותם?
60. מנימוקים אלו המפורטים לעיל עולה שגם ברשימת הפעולות אותם ביצעו כביכול התובעים (וראו רשימת השחזור של משה), אין כדי להוביל למסקנה שבשותפות מוסכמת עסקינן. מקבלת אני את גרסת הנתבעות, הנתמכת בעדות שמעון, לפיה פעולות אלו בוצעו על ידי התובעים במטרה לבחון את כדאיות ההשקעה (שרון בעמ' 284 שו' 1-7; שמעון בעמ' 213 שו' 7-8), ואין מדובר בפעולות אופרטיביות הדרושות לתפעול המלון.
61. "יחסי הכוחות" הנזכרים לעיל, בהם שרון וסנונית הן בעלות הידע הנדרש על מנת להעריך את כדאיות ההשקעה, גרמו להן כאמור לחשוף את התובעים לנתונים ולהציגם בפניי גורמים (וביניהם הנאמן והדיירים) כ"שותפים", וזאת עוד בשלב המשא ומתן. ומה אמורים היו התובעים לתת בתמורה? התשובה היא השקעה, וראו עדות שרון בעמ' 251 שו' 7: "הם היו צריכים להעמיד כסף. כל הרעיון היה להעמיד את הכסף". ראו גם עדות סנונית: "אני אומרת שרציתי מהם רק כסף, לא שום דבר אחר" (עמ' 321 שו' 13). זו היתה התכלית המסחרית של הסכם השותפות, והסכם כידוע יש לפרש על פי תכליתו זו ולבחון האם אנשי עסקים סבירים היו מתקשרים בהסכם בנסיבות הנטענות, ראו בע"א 345/89 נאות דברת נ' מעליות ישראליפט י.מ.ש. אילן ניהול והשקעות בע"מ וערעור שכנגד [פורסם בנבו] [14], בעמ' 355 מפי השופט חשין: "ענייננו עתה הוא בפירוש הסכם, ומחובתנו לנסות ולרדת לסוף דעתם של בעלי ההסכם כאנשי עסק סבירים המבקשים להשיג מטרה מסחרית משותפת".