62. במקרה הנדון, כשחלקו של כל צד בעסקה ברור, היוזמה והידע למיזם זה הינם נחלת הנתבעות, אין זה סביר בעייני שהנתבעות היו מתקשרות בהסכם מחייב בטרם ביצוע אותה השקעה. משכך, ומשהשקעה זו בוששה להגיע, והנתבעות נקלעו למצוקה שכן החזקה במלון כבר עברה לידיהן והשקעה מצד התובעים – אין, ונוספה על כך הדרישה לקבלת דמי ניהול לטריפל, סבורה אני כי פרישתן משלב המשא ומתן הייתה בתום לב. אין לי אלא להפנות לעדותה הציורית והאותנטית של סנונית, אשר תיארה את המצב אליו נקלעו הנתבעות :" אני אומרת שהם השלו אותנו ושהם האמינו בתוך תוכם שהם יצליחו לגייס את הכסף והנה הם לא הצליחו, אבל הם כמעט גמרו אותי " עמ' 322 שו' 7-9); ובהמשך: "... ברור שמחפשות משקיע, אני כרגע אמרתי לך שכל החיים שלי גמרו אותי ואת האחים שלי ואת כל מי שעובר לידי, כל דוד שעבר לקחתי לו חצי מיליון" (עמ' 331 שו' 8-10).
63. לאור מסקנותיי לפיהן הצדדים היו מצויים בשלב הטרום חוזי; ופרישת הנתבעות מהמשא ומתן נעשתה בתום לב; אין כל מקום לדון בפיצוי, לא בפיצויי הסתמכות ולא כל שכן בפיצויי קיום. אוסיף ואומר בנקודה זו שיש ממש בטענות הנתבעות לגבי כימות גובה הפיצוי, שכן הרווחיות הנטענת של תור קלאב לא נתמכת בחוות דעת מומחה, וכך גם השכר הראוי אותו מבקשים התובעים לפסוק. דבריי אלו נאמרים כאמור למעלה מן הצורך, שכן לא ראיתי מקום לפסוק לטובתם פיצוי כלשהו.
סוף דבר
64. התביעה נדחית. התובעים ישלמו לנתבעות את הוצאות המשפט הכוללות את הוצאות התמלול ושכר העד שמעון (ככל ששולם), ושכר טרחת עורך דין בסך של 75,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
המזכירות תדוור לצדדים ובאי כוחם עותק מפסק דין זה.
ניתן היום, כ"ט טבת תש"פ, 26 ינואר 2020, בהעדר הצדדים ובאי כוחם.
חנה פלינר