224. בתצהירו של קובי שתמך מטעם MCE בתביעה שכנגד (סע' 48-44 לתצהיר) ובסיכומי התביעה שכנגד (סע' 47-44), הפנתה MCE למוצגים מ/250 ו-מ/255 .
מסמך אחד אליו מפנה MCE (מ/250) הוא ריכוז של סכומי המס שנוכו. המסמך השני (מ/255) הוא תכתובת מחודש יוני 2015, קרי – לאחר סיום ההסכם ואף לאחר הגשת התביעה העיקרית.
225. לפי מסמך הריכוז מ/250, ככל שעלה בידי לפענחו, בוצע למעשה ניכוי ע"י 3 לקוחות: €74,000 ע"י וודאפון טורקיה; €2,527 ע"י לקוח טורקי אחר (MediaMarkt) ו-€1,736 ע"י וודאפון אלבניה. הדבר מתיישב עם טבלה שנכללה בתכתובת המאוחרת מ/255.
226. הסכום העיקרי - €74,000 מתוך €78,263 - נוגע לניכוי במקור של וודאפון טורקיה לגבי חשבונית מחודש יולי 2012 (סע' 44 לתצהיר קובי, לסע' 58 לתצהיר ההגנה שכנגד של אייזיק מטעם TDT).
TDT טוענת כי הניכוי בוצע לפי הוראות ההסכם הקונקרטי מול לקוח זה, הסכם אשר MCE אישרה והייתה מודעת אליו ולביצוע הניכוי. MCE לא הפנתה לתכתובת מהשנה הרלוונטית לחשבונית זו או בסמוך לאחר מכן, ממנה ניתן היה אולי ללמוד כי היא הבהירה מלכתחילה את זכאותה לתשלום גם לגבי סכומי הניכוי.
מתכתובת בשנת 2014 אליה מפנה TDT (מ/106) נראה כי קובי שואל את ראדו כבדרך אגב, מה סטטוס הניכוי במקור בטורקיה; ראדו משיב כי אין שינוי וכי נראה, מטעמים המבוארים על ידו, כי הסיכוי לקבל את הסכום בעתיד הוא נמוך. לא אותרה הפנייה של MCE למענה כלשהוא שניתן על ידה בסמוך לאחר תכתובת זו. בתכתובת המאוחרת אליה מפנה MCE (מ/255) אמנם מציין קובי כי עניין המיסוי הוא נושא הפתוח "for long time" אך לא ברור למה הכוונה ובפרט האם דובר בנושא שעמד במחלוקת עוד קודם לסיום היחסים החוזיים. כאמור, אין הפניות לתכתובת מזמן הקרוב לחשבונית, ממנה ניתן היה ללמוד על עמדתה של MCE.
227. בנסיבות העניין, אין מקום לתשלום בעניין הניכוי שביצעה וודאפון טורקיה. אשר לשני הלקוחות האחרים: הניכוי של MediaMarkt מתייחס לחודש מרץ 2015. בהתאם, MCE זכאית למחצית הסכום, קרי – €1,263.5. הניכוי של וודאפון אלבניה מתייחס לתקופה שראשיתה בחודש ספטמבר 2012 וסופה באפריל 2015 (כאשר הסכום החודשי עבור אפריל טרם נכלל בסכום שנגבה ונראה כי הניכוי אינו מתייחס אליו). בכל חודש נראה שנוכה סך של €56. MCE זכאית למחצית מסכום זה (€28), בגין כל אחד מהחודשים עבורם טרם הוסדרו החשבוניות ונכללים בסכום שנדרש לגבי לקוח זה (חודשים נובמבר 2014 עד מרץ 2015 כולל), כלומר – סך של €140.
בעניין כספי המיסים, זכאית אפוא MCE לסך של €1,403.5 (1,263.5 + 140).
זיכוי בעניין החזר חומרה
228. למול דרישות MCE להעברת סכומים כנזכר לעיל, מוסכם כי TDT זכאית לתשלום מ-MCE בעניין מלאי החומרה שנותר בידה לאחר סיום היחסים, בהתאם לסעיף 15.5 להסכם (ר' לעיל).
229. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלת כמות הערכות שהוחזרו ל-MCE ויש לזכות בגינן. TDT טענה כי יש לזכותה בגין 2,864 ערכות. MCE טענה כי חלק מהערכות הוחזרו כשהן חסרות או לא שלמות וכי הושבו 2,616 ערכות מלאות ותקינות אותן יש להביא בחשבון. הפער בין הצדדים עמד על 248 ערכות. בסופו של יום נאותו שני הצדדים להכיר בהחזרה של 2,833 ערכות.
230. מחלוקת נפלה גם בסכום בו יש להכפיל כל ערכה. MCE טוענת כי יש להכפיל את מספר הערכות במחיר של €71.49 (סע' 52 לסיכומי התביעה שכנגד), וכי לפיכך זכאית TDT לסך של €202,531. לשיטת TDT, מחיר כל ערכה צריך להיות מחושב לפי סכום של $93 אשר ביום הוצאת החשבונית עומד על €82.7 (סע' 32 לתצהיר אייזיק לנתבעת שכנגד). כמו כן, לטענת TDT, יש להוסיף להכפלת מספר הערכות במחיר רכישתן (€234,289) את מחצית עלות השילוח, סך של €2,617. החישוב של TDT מוביל לסכום של €236,906.
231. סעיף 15.5 להסכם קובע כי עם סיום ההסכם מכל סיבה שהיא, תרכוש MCE מ-TDT את מלאי החומרה במחיר הרכישה של אותו מלאי (לפי חשבוניות שיוצגו ל-MCE ע"י TDT) ("…at its purchase cost (according to invoices to be presented to MCE by the Distributer").
232. כתשתית ראייתית לסכומים הנטענים, מציין קובי בתצהירו (סע' 51) שהסכום (€71.49) "היה מוסכם על הצדדים לכל אורך תקופת שיתוף הפעולה בניהם [ואשר TDT עצמה השתמשה בו בחישוביה במסגרת הדוחות החודשיים שהעבירה לMCE ואשר צורפו לתצהירי זה]". בהעדר הפנייה ממוקדת (נספח קונקרטי, עמוד מסוים, שורה מסויימת, תחשיב), לא עלה בידי לאתר את המקום אליו מכוון התצהיר ובו עשתה לכאורה TDT חישוב בסכום זה בדיווחיה. זאת, אף לאחר ניסיון להתמקד בנספחים העוסקים בדיווחים חודשיים (עניין שהצריך איתור מתוך טקסט התצהיר, בהעדר תוכן עניינים לנספחיו) ואף כאשר נזכרים בחלק מהנספחים סכומים להם זכאית TDT עבור החזרי מכשירים.
233. TDT מצידה מפנה למכתב הדרישה והחשבונית מחודש מאי 2015 (מ/243). TDT מציינת שם סכום ליחידה של $93 (€82.7) אולם לא ניתן להבין מכך על מה נסמך סכום זה. בדוא"ל של ראדו מיום 6.5.2015 (חלק מ-מ/244) מצוין כי הסכום של $93 הוא לפי תחשיב שמצורף, אולם לא אותרה צרופה. כך גם בדוא"ל של אייזיק שנשלח בסמוך לאחר מכן (אף הוא חלק ממוצג מ/244).
234. הפער בין הצדדים לגבי מחיר לערכה הוא 82.7-71.49, קרי: €11.21. בהעדר תשתית מלאה לגבי בסיס החישוב מחד גיסא (והנטל על TDT בעניין זה) אך גם בהינתן לשונו של סע' 15.5 להסכם אשר נראה כי מתיישב יותר עם טיעוני TDT, אני מוצאת להעמיד את המחיר עבור ערכה במחצית הדרך, ומכאן – על סך של €77.095. הכפלה ב-2,833 ערכות מובילה לסכום של כ-€218,410. כמו כן, לא מצאתי מענה של ממש לטיעוני TDT בסוגיית המשלוח ועמדתה מסתברת יותר. משכך, יש להוסיף את מחצית עלות המשלוח (€2,617). בסך הכל, זכאית TDT בעניין זה לסך של €221,027.
סיכום ההתחשבנות בתביעה שכנגד
235. MCE טוענת כי סך כל הרכיבים העומדים לזכותה מגיע ל-€304,142 וכי יש להורות כי סכומים אלה ישאו ריבית הסכמית עד לתשלומם בפועל. MCE ממשיכה וטוענת כי מתוך סכום זה יש לנכות סך של €202,531 בעניין החזרת המלאי, כאשר לשיטת MCE, יש לחייבה בסכום זה בשקלים לפי השער היציג במועד מתן פסק הדין.
TDT חולקת על חלק מהסכומים שבבסיס החישוב (ר' לעיל) וכן טוענת כי אין מקום להטיל ריבית על הכספים המעוכבים שכן הייתה לה זכות בדין לעכבם או לקזזם כנגד נזקים אותם גרמה לה MCE. לשיטת TDT, הרציונל של הטלת ריבית הסכמית הוא עונשי ורציונל זה אינו חל במקרה בו סכומים מעוכבים כסעד של "עזרה עצמית". עוד נטען כי אם וככל שיש להטיל ריבית הסכמית, יש להטיל כזו גם על הסכומים שהיה על MCE לשלם ל-TDT בגין החזרת המלאי. TDT מוסיפה כי במגעים בין הצדדים הוסכם למעשה כי אין להוסיף ריבית לגבי הסכומים המעוכבים.
236. לנוכח הדיון לעיל, התחשיב לגבי התביעה שכנגד (ומבלי להתייחס לתביעה העיקרית) הוא כדלקמן:
MCE זכאית לסך של €238,258 + €24,649 + €1,403.5 (= €264,310.5).
מכך היה עליה לנכות סך של €221,027 לו זכאית TDT בעניין ההחזר.
237. לאור הממצאים לעיל בעניין זכות העיכבון, זכאית MCE לריבית הסכמית על סכומים שנגבו מלקוחות ולא הועברו אליה חרף חלוף המועד לתשלום עבור החשבונות הרלוונטיים, לגבי התקופה שעד למועד הגשת התביעה (בלבד). החל ממועד זה, עמדה טענה מפורשת וברורה לחיוב כספי קונקרטי (תהא עמדת הצד שכנגד אשר תהא לגבי (העדר) ביסוס לה) ויש בכך כדי לבסס טענת עיכבון. עוד יוער, בהקשר אחד מטעוני TDT, כי עד למועד הודעת סיום ההסכם (ואף מעבר אליה) לא נתגבשה זכות לתשלום עבור החזרת מלאי וטעם זה לא יכול היה להצדיק את עיכוב הכספים.
אשר לתשלום אותו היה על MCE להעביר ל-TDT עבור המלאי, ככל שהסכום שעמד לזכותה של MCE (לנוכח תשלומים שעוכבו) במועד בו היה עליה לשלם עבור החזר המלאי, היה נמוך מהתשלום אותו היה עליה להעביר ל-TDT (בגין המלאי), יישא ההפרש שעמד לזכותה של TDT בריבית ההסכמית לתקופה שעד להגשת התביעה שכנגד, מטעמים דומים.
238. על הצדדים לבצע תחשיב בהתאם לאמור.
הערות וסיכום
239. לא מצאתי בטיעוניהם האחרים של הצדדים או בשיקולים אחרים, כדי לשנות את תוצאות הדיון לגופו של עניין (ע"א 578/17 יבלינוביץ נ' פרטנר תקשורת בע"מ (18.11.2018); ע"א 2112/17 גרסט נ' נטוויז'ן בע"מ (2.9.2018); רע"א 1491/16 פלונית נ' פלוני (14.4.2016); רע"א ד9294/09 חן נ' בנק הפועלים (25.3.2010); ע"א 4861/05 שיכון עובדים נ' מנהל מיסוי מקרקעין (11.8.2008); ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז(3) 60 (15.6.1983)), ובכלל האמור לגבי אי הבאת עדות לירן באשר לתוכן פגישות שקדמו להתקשרות ב-2010; לגבי הערכותיה של TDT ובעלי מניותיה, קודם להתקשרות בהסכם ההפצה, לגבי השלב בו תעבור לרווחיות (ור' סע' 15.4 להסכם); אמירת קובי כי TDT "עכבה" כספים (שהוא תיאור עובדתי, להבדיל מהכרה בקיומה של זכות עיכבון לפי דין); טענת MCE כי פעולת TDT לאחר סיום ההסכם לגבי העברת לקוחות וכדומה, מהווה הכרה של TDT בחוקיות הביטול (טענה אותה יש לדחות, TDT העלתה במקביל ובברור טענה כי ביטול ההסכם נעשה שלא כדין); שאלת התוויית אסטרטגיה של שיווק Save&Go כמוצר מדף תחילה; "מיזם האפליקציות" (דומה כי הטענה נזנחה); הודעת וודאפון טורקיה, בחודש מרץ 2015, על סיום התקשרות לגבי מוצרי MCE (מ/214); חסימה טכנית נטענת של גישה ללקוחות; הניסוח במכתב מיום 7.4.2015 לוודאפון יוון (המתייחס לעזיבת וסיליס ולמחוייבות נמשכת של MCE ו-TDT); הטענה כי הפגישה שהתקיימה בסמוך להודעת הביטול קוימה ללא כוונה של MCE לשמוע ו"פוצצה" על ידי יובל באופן מתוכנן; טענת TDT כי MCE התעשרה על חשבונה שלא כדין; ועוד.
240. ההכרעה בפסק דין זה הצריכה מעבר על מאות מסמכים (רובם באנגלית) רוויי פרטים מתקופה בת מספר שנים. כרכי המוצגים המאוחדים סייעו במידה רבה (הגם שלא היו חפים מטעויות כרונולוגיות ואחרות) ועל כך יש להודות. ההפניות שנעשו בסיכומי הצדדים לתיקי המוצגים, לקו לפרקים, דבר שהיה בו כדי להקשות.
241. תוצאותיו הכספיות של פסק דין זה תלויות בתוצאות התחשיב לגבי התביעה שכנגד. מוצע כי הצדדים יגיעו להבנה לגבי תוצאות התחשיב, מבלי שיהא בכך כדי לגרוע מטענותיהם ההדדיות לגופו של עניין או זכותם להגיש ערעור על איזה מקביעות פסק הדין. כמו כן, MCE מחוייבת כלפי TDT בסך של 450,000 ₪ נכון להיום.
242. הצדדים מתבקשים להגיש מסמך מוסכם לגבי התחשיב לא יאוחר מיום 26.2.2020. כמו כן ולאור בקשה שעלתה בעניין זה בסיכומים, יוכלו הצדדים להגיש עד אותה עת (בנפרד, מן הסתם), טיעון קצר (עד עמוד) בעניין ההוצאות.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.
כמו כן, נא מעקב בהתאם לאמור לעיל.
ניתן היום, ט' שבט תש"פ, 04 פברואר 2020, בהעדר.
____________________
תמר אברהמי, שופטת