פסק דין
התובעות נקלעו, בעל כורחן ושלא בטובתן, לסכסוך עסקי בין שתי חברות, הן הנתבעות בתיק.
שתיים הן המחלוקות העיקריות בין הצדדים: האם יש להחיל על העסקת התובעות את צו ההרחבה בענף הניקיון, ומי חייב בתשלום הזכויות בגין תקופת ההעסקה וסיומה.
רקע עובדתי וההליכים בתיק
1. התובעות, נתינות זרות מאריתריאה, הועסקו כמנקות בקניון רמת אביב בתל אביב (להלן: "הקניון").
2. הנתבעת 1, טי אנד אם אור אורלי שחקים בע"מ, מספקת שירותי ניקיון ואחראית לתפעול פרויקטים של ניקיון אצל מגוון לקוחות. הנתבעת 2, ד.ק.א ניקיון ורעיון בע"מ, מעניקה שירותי כוח אדם ללקוחותיה. הנתבעת 2 מחזיקה ברישיון לאספקת שירותי כוח אדם, כמו גם ברישיון לקבלני שירותי ניקיון.
3. בין הנתבעות חוזה משנת 2014, לפיו התחייבה הנתבעת 2 לספק עובדים לצורך מתן שירותים על ידי הנתבעת 1 ללקוחותיה השונים, לרבות הקניון (נספח 2 לתצהיר מר טראובה).
בשנת 2017 התגלע בין הנתבעות סכסוך עסקי הנוגע להפרות נטענות של ההסכם ונדון בבית משפט השלום.
4. העובדות העיקריות הנוגעות להעסקת התובעות מוסכמות על הצדדים, והועלו על הכתב בדיון שנערך ביום 26.5.19, כדלקמן:
א. התובעת 1 עבדה 25 חודשים, מיום 6.10.15 ועד ליום 31.10.17, בהיקף משרה של 91.5%
ב. התובעת 2 עבדה 17.25 חודשים, מיום 22.5.16 עד ליום 31.10.17, בהיקף משרה של 88%.
ג. אלה הן הזכויות להן זכאית התובעת 1, כפוף לטענות הצדדים לגופו של עניין:
"מוסכם כי ככל שהתובעת זכאית לתוספת ותק, הסכום יעמוד על 400 ₪.
ככל שזכאית להודעה מוקדמת/ קמה זכאות לקיזוז בשל רכיב זה, הסכום הוא: 4,410 ₪.
זכאות לפיצויי פיטורים, ככל שקיימת, בסך 9,697 ₪.
נוכו משכרה ניכויים בסך 5,909 ₪ ולא הופקדו בפיקדון מסתננים. כמו כן, נוכו 658 ₪ שלא הופקדו לקרן פנסיה אלא לחשבון בנק ייעודי.
חופשה שנתית: מגיע 22 ימים, לפי 165 ₪ ליום: 3,630 ₪.
הבראה: ככל שחל צו ההרחבה בענף הניקיון יש זכאות להשלמה בסך 1,210 ₪. ככל שלא חל- לא שולם בחסר ואף שולם ביתר לטענת הנתבעת.
חגים: זכאית להפרש בסך 1,708 ₪. ככל שהתובעת תמצא טעות בחישובי הנתבעת בכתב ההגנה, רשאית לטעון בסיכומים.
גמל: בכפוף לתחולת צו ההרחבה ניקיון: 8,926 ₪. הפרשות לפיצויים: בכפוף לתחולת צו ההרחבה ניקיון: 9,599 ₪.
ככל שהנתבעות ימצאו טעות בחישובי התובעת, רשאיות לטעון בסיכומים.
קה"ל: בכפוף לתחולת צו ההרחבה ניקיון: 8,286 ₪.
נותרה מחלוקת לגבי פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה".
ד. אלה הן הזכויות להן זכאית התובעת 1, כפוף לטענות הצדדים לגופו של עניין:
"מוסכם כי ככל שהתובעת זכאית לתוספת ותק, הסכום יעמוד על 78 ₪.
ככל שקמה זכאות לקיזוז בשל הודעה מוקדמת, הסכום הוא: 3,610 ₪.
נוכו משכרה ניכויים בסך 5,403 ₪ ולא הופקדו בפיקדון מסתננים.
חופשה שנתית: מגיע 16 ימים, לפי 155 ₪ ליום: 2,480 ₪.
הבראה: ככל שחל צו ההרחבה בענף הניקיון יש זכאות להשלמה בסך 1,182 ₪. ככל שלא חל- יש זכאות להפרש בסך 172 ₪.
חגים: זכאית להפרש בסך 951 ₪. ככל שהתובעת תמצא טעות בחישובי הנתבעת בכתב ההגנה, רשאית לטעון בסיכומים.
פיצוי חלף הפרשות לגמל ופיצויים: בכפוף לתחולת צו ההרחבה ניקיון: 12,836 ₪.
ככל שהנתבעות ימצאו טעות בחישובי התובעת, רשאיות לטעון בסיכומים.
קה"ל: בכפוף לתחולת צו ההרחבה ניקיון: 5,809 ₪.
נותרה מחלוקת לגבי פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה".
5. בשלב ההוכחות העידו התובעות, לתמיכה בתביעה. מטעם הנתבעת 1 העיד מר עידן פרצ'יק, חשב החברה, ומטעם הנתבעת 2 העיד מר אור טראובה, המשנה למנכ"ל.
לאחר מכן הוגשו סיכומי הצדדים בכתב.
6. במסגרת סיכומי הנתבעת 1 נכללו הפניות וציטוטים חלקיים של עדויות שנשמעו בהליכים אחרים אשר הנתבעות צדדים להם. הנתבעת 2 ביקשה למחוק סעיפים אלה מסיכומי הנתבעת 1, והצדק עמה. החקירות אליהן הפנתה הנתבעת 1 לא הוגשו במסגרת ההליך שלפנינו, וההפניות חלקיות ובמנותק מהקשר הדברים. בנסיבות אלה, במסגרת פסק הדין לא נסתמך על ראיות ועדויות שאינם מתיק זה.
טענותיהן העיקריות של התובעות
7. הנתבעות בחרו לנהל את ההליך עד תומו על אף פסיקה ברורה קיימת, לפיה חל על העסקת העובדים צו ההרחבה בענף הניקיון. בית הדין מתבקש להתחשב בכך בפסיקת הוצאות.
8. הנתבעת 1 שימשה כמעסיקה בפועל של התובעות, התובעות היו כפופות למנהל עבודה במטעמה, סאבי, אשר מסר להן מדי חודש תלוש שכר והמחאה של הנתבעת 2. התובעות לבשו בגדי עבודה של הנתבעת 1 ושובצו על ידה למשמרות עבודה.
9. בהסכם ההתקשרות בין הנתבעות לא הוגדרו השירותים שסופקו. כפי שנקבע בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, מדובר בניסיון לשרשור עבודות ניקיון ל"קבלן כוח אדם", על מנת לנסות לחסוך את תשלום הזכויות לפי צו ההרחבה בענף הניקיון. החוזה היה חוזה הפסד. מקור הרווח בין הצדדים היה רכיב של "קרן השתלמות", שלא שולם בפועל לעובדים. הנתבעת 2 הודתה למעשה כי תלושי השכר היו פיקטיביים, וכללו רישומים של הפקדות לפנסיה מהיום הראשון שלא הופקדו בפועל.
10. כבר בשנת 2015 פנתה הנתבעת 1 בדואר אלקטרוני לנתבעת 2 בעניין קרן ההשתלמות. משמע, קיימת ידיעה מצד הנתבעת 1 ומאידך היתממות גמורה, כאשר אינה יודעת לומר מדוע ניתן זיכוי גורף בגין קרן השתלמות. כן קיימת היתממות, כאשר מחד טוענת הנתבעת 1 כי סופקו שירותי ניקיון, ומאידך כולם ערים לכך שבפועל שורשרו שירותי הניקיון לקבלן כוח אדם, על מנת לעקוף את הוראות צו ההרחבה.
11. לצורך הבטחת זכויות העובדים, מתוך מדיניות משפטית והגשמת תכלית דיני העבודה, יש לחייב את שתי הנתבעות בזכויות התובעות. הנתבעות היו מעסיקות במשותף. הנתבעת 1 היא הנהנית העיקרית מעבודת התובעות, תחתיה הועסקו התובעות יום יום והיא אשר פיקחה על תנאי העסקתן. לא ניתן להשלים עם מצב בו הנתבעת 1 משוללת כל אחריות לנעשה בחצריה.
12. לחלופין, יש להטיל אחריות על מזמין השירות אשר לא נקט באמצעים סבירים למניעת פגיעה בזכויות העובדים של הקבלן עמו התקשר, בהתאם לחוק להגברת האכיפה.
13. החוזה בין הנתבעות אינו מפרט את רכיבי השכר שיש לשלם לעובדים, עלות השכר המינימאלית והצהרת הקבלן על עלויות נוספות ורווח. לפיכך, יש להטיל אחריות בהתאם לסעיף 28 לחוק הגברת האכיפה.
14. אף אם הנתבעת 2 סיפקה שירותי כוח אדם, הרי כאשר הציבה עובדים אצל מעסיק בתחום הניקיון הייתה חייבת בהשוואת תנאים לעובדי המעסיק בפועל, בהתאם לענף הניקיון.
15. התובעות זכאיות לזכויות הבאות, בגין תקופת ההעסקה וסיומה:
א. לתובעות לא נמסרה הודעה לעובד בדבר תנאי עבודתן והן זכאיות לפיצוי בסך 2,000 ₪ לכל אחת בשל כך.
ב. התובעות זכאיות לתוספת ותק בסך 738 ₪ לתובעת 1, ובסך 345 ₪ לתובעת 2.
ג. התובעות היו זכאיות ל- 25 ימי הודעה מוקדמת שלא ניתנו. התובעת 1 זכאית לפיצוי חלף הודעה מוקדמת בסך 5,005 ₪.
ד. התובעת 1 זכאית לפיצויי פיטורים בסך 9,697 ₪, לאור נסיבות סיום העבודה.
ה. התובעת זכאיות להשבת סכומים שנוכו משכרן ולא הופקדו בפועל לפיקדון מעסיקים או לקופת גמל: לתובעת 1 נוכה סך 5,947 ₪ לפיקדון מעסיקים וסך 658 לחברת איילון; לתובעת 2 נוכה סך 5,403 ₪.
ו. התובעת 1 זכאית לפדיון חופשה שנתית בסך 5,005 ₪; התובעת 2 זכאית לפדיון חופשה שנתית בסך 3,081 ₪.
ז. התובעת 1 זכאית לדמי הבראה בסך 1,210 ₪; התובעת 2 זכאית לדמי הבראה בסך 1,182 ₪.
ח. התובעת 1 זכאית לדמי חגים בסך 2,569 ₪; התובעת 2 זכאית לדמי חגים בסך 2,661 ₪.
ט. התובעת 1 הייתה זכאית להפרשות לפנסיה ולפיצויים מתחילת עבודתה לפי צו ההרחבה בענף הניקיון, והיא זכאית לפיצוי חלף הפרשות בסך 18,526 ₪. כן זכאית התובעת 1 לפיצוי חלף הפרשות לקרן השתלמות מחודש אוקטובר 2014 בשיעור 7.5% משכרה בסך 8,643 ₪.
י. התובעת 2 הייתה זכאית להפרשות לפנסיה ולפיצויים מתחילת עבודתה לפי צו ההרחבה בענף הניקיון, והיא זכאית לפיצוי חלף הפרשת בסך 12,836 ₪. כן זכאית התובעת 1 לפיצוי חלף הפרשות לקרן השתלמות מחודש אוקטובר 2014 בשיעור 7.5% משכרה בסך 5,991 ₪.
לחלופין זכאיות התובעת לפיצוי חלף הפרשות לפנסיה ולפיצויים בהתאם לצו ההרחבה הכללי.
טענות הנתבעות
הנתבעות האריכו מאד בטיעונים, חלקם נוגעים ישירות למחלוקות נשוא הליך זה וחלקם נוגעים באופן עקיף להליך, ועניינם הישירה המחלוקות שבין הנתבעות לבין עצמן. פסק הדין יעסוק בטענות ובעובדות הנחוצות להכרעה בלבד.
טענות הנתבעת 1, טי אנד אמ אור אורלי שחקים בע"מ
16. הנתבעת 1 התקשרה עם הנתבעת 2 בהסכמים למתן שירותי ניקיון באתרים שונים, לרבות האתר בו הועסקו התובעות. הנתבעת 1 ערכה ביקורות ושילמה את מלוא הכספים שהגיעו לנתבעת 2 בהתאם להסכם. חרף זאת הנתבעת 2 התנערה מהחובות המוטלות עליה ולא שילמה לתובעות את הכספים שהגיעו להן. הנתבעת 2 סיפקה שירתי ניקיון, ולא כוח אדם, ותוגמלה בהתאם לענף הניקיון.
17. הנתבעת 1 אחראית על תפעול מיזמים של ניקיון למגוון גדול של לקוחות. לצורך הפעלת חלק מהם, התקשרה עם הנתבעת 1, אשר העסיקה את התובעות. הסכם ההתקשרות מסדיר את מערכת היחסים בין הנתבעות, והנתבעת 2 קבעה באופן בלעדי מי יועסק, מי יתקבל לעבודה ומי יפוטר. מדובר במתכונת התקשרות מקורית של קבלן ומזמין שירות בתחום הניקיון. נספח התמורה להסכם כלל רכיבים מתחום הניקיון דוגמת קרן השתלמות ותוספת ותק.
18. הנתבעת 1 ערכה בדיקות תקופתיות באמצעות רואי חשבון, על מנת לוודא שהמעסיקה עומדת בהתחייבויות לפי ההסכם, והציגה העתק התכתבויות במסגרתן דרשה מהנתבעת 2 להמציא חומר בנוגע לביקורת שכר ולתקן הפרות שהתגלו.
19. הנתבעת 2 התחייבה בהסכם לשלם לעובדיה זכויות בהתאם לענף הניקיון. בכל חודש המציאה הנתבעת 2 לנתבעת 1 חשבוניות הכוללות חיובים בגין הזכויות המגיעות לעובדיה כמפורט בנספח התמורה להסכם, על עדכוניו. התמורה בגין החשבוניות שולמה.
20. במסגרת תלושי השכר של התובעות נרשמו הפרשות לקרן השתלמות, בהתאם לענף הניקיון, שלא הופרשו בפועל. לכל הפחות מוטלת על הנתבעת 2 חובה לשלם תשלומים אלה לתובעות.
21. המעסיקה התחייבה לשלם לתובעות בהתאם לצו ההרחבה בענף הניקיון, הנפיקה תלושי שכר בהתאם ושילמה בפועל, ולכל הפחות התחייבה, לשלם תשלומים לפי ענף זה. הנתבעת 1 הסתמכה בתום לב על תלושי השכר ולא יכלה לדעת שהתשלומים לא מועברים לעובדים בפועל.
22. במסגרת מספר הליכים משפטיים טענה הנתבעת 2 כי התלושים שהנפיקה היו אמתיים ושיקפו את התשלומים לעובדים. בהקשר זה שינתה הנתבעת 2 גרסתה במסגרת ההליך על מנת להתחמק מתשלום הזכויות לתובעות.
23. אף אם יקבע כי הנתבעת 2 היא חברת כוח אדם, עליה לשלם לתובעות לפי צו ההרחבה בענף הניקיון. התובעות מעולם לא נקלטו לעבודה כעובדות של הנתבעת 2 והמעסיקה לא עדכנה אותן כי בשלב מסוים יקלטו לעבודה כך. הנתבעת 2 עצמה סותרת את המהות של חברת כוח אדם. מכל מקום, חלה חובת השוואת תנאים על הנתבעת 2 והיא מחויבת בתשלומים בהתאם לענף הניקיון.
24. הסכם ההתקשרות בין הצדדים לא היה חוזה הפסד. ההסכם נבדק ארוכות במסגרת פסק הדין בתיק סע"ש 45317-11-16 ונקבע ע"י מותב בראשות כב' השופטת אלקיים כי הנתבעת 2 בחרה להתקשר בהסכם ולא יצאה נפסדת ממנו. הקביעה התבססה על הבעלים של מנהל הנתבעת 2, מר שבתאי. אף אם מדובר ברווח נמוך יחסית, היקפי ההתקשרות היו גבוהים ובסופו של דבר הרווח היה נאה. הנתבעת 2 אף ביצעה עדכוני שכר בהתאם לענף הניקיון במהלך תקופת ההתקשרות.
25. הוכח כי הנתבעת 1 פעלה בהתאם לחובות המוטלות עליה בחוק להגברת האכיפה. התובעות לא פנו מעולם לנתבעת 1 ולא טענות שפנו. חלק מרכיבי התביעה לא יכולים לחול ממילא על הנתבעת 1, כגון הודעה מוקדמת. הנתבעת 1 פיקחה על המעסיקה והסתמכה בתום לב על ממצאי הביקורת ועל תלושי השכר.
26. זהות המעסיקה הייתה ידועה לתובעות ואין מדובר במעסיקות במשותף. הנתבעת 1 לא שילמה שכר, פיקחה על התובעות, קלטה אותן או סיימה את העסקתן. אף לא הוכח כי הנתבעת 1 ניהלה את שעון הנוכחות, או סיפקה כלים ובגדים לתובעות.
27. גרסת הנתבעת 2 רצופה בשקרים וסתירות. עד הנתבעת 2 מר טראובה טען לראשונה בעדותו כי תלושי השכר זויפו.
טענות הנתבעת 2, ד.ק.א. ניקיון ורעיון בע"מ
28. ההסכם בין הנתבעות עניינו אספקת שירותי כוח אדם בענף הניקיון. התובעות אינן זכאיות לזכויות בהתאם לענף הניקיון, אלא בהתאם לענף כוח אדם. מאחר שהנתבעת 2 סיפקה שירותי כוח אדם, יש לראות את התובעות כמי שנקלטו לעבודה אצל קבלן הניקיון לאחר 9 חודשי עבודה. ככל שמדובר בזכויות הנוגעות לענף הניקיון, הרי שהחוזה בין הנתבעות הפסדי.
29. הנתבעת 2 מספקת שירותי כוח אדם למגוון חברות ובתי עסק והתקשרה עם הנתבעת 1 בהסכם לשירותי כוח אדם. התובעות שובצו על ידי הנתבעת 2 לעבודה אצל הנתבעת 1, קבלן הניקיון. שתי התובעות התפטרו ביום 31.10.17 והמשיכו לעבוד ברציפות בניקיון באמצעות קבלן אחר, בחסות הנתבעת 1.
30. נכון לעת הזו, אין אף פסק דין שקבע כי עיקר העיסוק של הנתבעת 2 הוא באספקת שירותי ניקיון, ובכל פסקי הדין בהם נבחנה הסוגיה לגופו של עניין הגיע בית הדין למסקנה כי עיסוקה של הנתבעת 2 בענף כוח אדם. אף בענייננו התובעות מסכימות כי התבעת 2 סיפקה שירותי כוח אדם לקבלן הניקיון.
31. ההסכם בין הנתבעות (נספח 2 לתצהיר מר פרצ'יק) הוא הסכם לאספקת שירותי כוח אדם. במבוא נרשם שהנתבעת 2 תעמיד עובדים, בנספח התמחירי כתוב כי מדובר ב"תמחיר קבל כ"א". הנתבעת 2 לא התחייבה לספק ציוד וחומרים. הרישיון שמחזיקה הנתבעת 2 לאספקת שירותי ניקיון הוצא למען הזהירות, נוכח דרישה של חלק מהלקוחות. אין בכך כדי להכריע בשאלת עיקר העיסוק.
32. עדותו של חשב הנתבעת 1, מר פרצ'יק, הייתה מתחמקת וכושלת. בעדות התגלו סתירות רבות.
33. התעריף ששולם לנתבעת 2 מתאים לזכויות בענף כוח אדם ולא בענף הניקיון. הנתבעת 1 כלל לא ניסתה להוכיח כי שילמה לנתבעת 2 תעריף המספיק לשלם זכויות לפי ענף הניקיון. מדובר בחוזה הפסדי לפי ענף זה. התמורה הספיקה בקושי לשלם זכויות בענף כוח אדם. על פי הנספח התמחירי התמורה בעד שעת עבודה הייתה 34.76 ₪. עבור זכויות העובדים שולם סך 33.79 ₪, שעה שהנתבעת 1 עצמה טוענת (נ/1) כי עלות מעסיק בענף הניקיון היא 35.22 ₪ לשעה.
34. הנתבעת 1 ביצעה שורת "תרגילים" כדי לחסוך מהנתבעת 2 סכומים שהייתה צריכה לקבל. רכיב ההבראה הוצא מחוץ לטבלה ושולם בנפרד, אף שהוא משפיע על זכויות אחרות. בכך הוקטן גם הרווח של הנתבעת 2; חישוב החופשה היה לפי 5 ימים עבודה בשבוע בעוד שלרוב שובצו העובדים לעבודה 6 ימים בשבוע; רכיב החופשה לא הוכלל בחישוב ההפקדות לתגמולים ופיצויים; חלק מן הרכיבים שולמו "גב לגב", ובכך הקטן הרווח של הנתבעת 2; ההפקדות לתגמולים חושבו לפי שיעור נמוך מהקבוע בענף הניקיון.
35. ה"תרגיל" המרכזי היה זיכוי גורף של הנתבעת 1 בשיעור 15% מהסכומים שהיה עליו להעביר לנתבעת 2 בגין קרן השתלמות לעובדים. בפועל הועברה תמורה של 6.375% במקום 7.5%. התשלום שהוצג כקרן השתלמות היה למעשה רכיב שנועד להגדיל את הרווח של הנתבעת 2, לאחר ששולמו לעובדים זכויות בהתאם לענף כוח אדם.
36. ה"ביקורות" שהנתבעת 1 טוענת שערכה לנתבעת 2 החלו, בהתאם להתכתבות שצורפה, ביום 24.10.17, לאחר שהיחסים בין הצדדים עולים על שרטון ושבוע לפני סיום ההתקשרות. ההתכתבות מיום 17.9.15 אינה מהווה ביקורת. הדוח שנערך כביכול ביחס לינואר 2017 מראה כי הנתבעת 2 אינה מיישמת את צו ההרחבה בענף הניקיון ואין כל דרישה לתיקון ההפרות.
37. כל תלושי השכר נערכו בהתאם להנחיות הנתבעת 1 והועברו אליה מדי חודש כתנאי לקבלת כספי החשבונית.
38. בתמחיר של הנתבעת 1 נכללו כביכול רכיבים מענף הניקיון, אך בפועל מדובר במצג שווא. חלק מהרכיבים שולם בחסר וחלק לא שולם מעולם. התמורה ששולמה הספיקה בקושי לכיסוי הזכויות בענף כוח אדם. ההתקשרות הסתיימה על רקע כניסת ההוראות בדבר פיקדון מעסיקים לתוקף, והסירוב של הנתבעת 1 לעדכן את התעריף.
39. עיקר העיסוק של הנתבעת 2 באספקת שירותי כוח אדם ולא בניקיון.
40. התובעות אינן זכאיות להשוואת תנאים לעובדי ניקיון. סעיף השוואת התנאים בחוק העסקת עובדי על ידי קבלני כוח אדם אינו חל, שכן על יחסי העבודה חל צו ההרחבה בענף כוח אדם. כוונת המחוקק הייתה להחריג את חובת השוואת תנאים ביחס לעובדים שתנאי העסקתם נקבעו בהסכם כללי שהורחב הצו הרחבה. לחלופין, יש להשוות את התנאים לעובדים אחרים בקניון.
41. התובעות טוענות כי לאחר 9 חודשים היו זכאיות להיקלט כעובדות של הנתבעת 1, ואף בכך טמונה הודאה כי הנתבעת 2 היא חברת כוח אדם. בפועל, הנתבעת 1 סירבה לקלוט את העובדים לאחר 9 חודשים. אם יקבע כי התובעות זכאיות לזכויות מענף הניקיון, יש לחייב את הנתבעת 1 בתשלום. יש לחייב את הנתבעת 1 גם מאחר שמדובר בחוזה הפסדי.
42. התובעות לא פוטרו, אלא עברו לעבוד באמצעות הנתבעת 1 אצל קבלן אחר באותו מקום עבודה. נציגי הנתבעת 2 ניסו ליצור קשר עם התובעות ולהציע להם עבודה חלופית אך הן נעלמו. בגרסת התובעת 1 היו סתירות ביחס לנסיבות סיום העבודה. מחד, טענה כי פנתה בסוף אוקטובר 2017 בדרישה לבצע גמר חשבון, מאידך, העידה כי ידעה על חילופי המעסיקים רק לאחר מספר חודשים.
43. לנתבעת 2 לא היה כל אינטרס לפטר את התובעות לאור מצוקת כוח האדם בחברה. התובעות לא הוכיחו שפוטרו ואינן זכאית לזכויות שתבעו עקב כך. התובעת 2 אף לא תבעה בכתב התביעה פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת ולראשונה הוזכרו עילות אלה בסיכומים. התובעות הן שחייבות לנתבעת 2 פיצוי חלף הודעה מוקדמת.
44. התובעות חתמו על הסכם עבודה ובעדותן הודו כי הדברים הוסברו להן טרם החתימה.
45. התובעות זכאיות לפיצוי חלף הפרשות לפנסיה בהתאם לענף כוח אדם. יש להפקיד את הסכומים בחשבון הבנק הייעודי שפתחה המדינה לצורך זאת. לחלופין, הכספים יוחזקו בנאמנות עד שהתובעות יעזבו את הארץ. אין גם מחלוקת כי התובעות זכאיות להשבת סכומים שנוכו משכרן, וגם כפסים אלה יש להפקיד כאמור.
46. יש להשית את כל דמי החגים על הנתבעת 1, לאחר שהודתה כי לא שילמה בפועל רכיב זה. הנתבעת 2 חולקת על התחשיב של התובעות בהקשר זה.
47. יש לקזז את פדיון החופשה שהתובעות זכאיות לו למול אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות. יש לדחות את הניסיון לשנות את הסכומים שהוסכמו בין הצדדים.
דיון והכרעה
תחולת צו ההרחבה בענף הניקיון
לאחר שקילת טענות הצדדים, מצאתי כי חל על העסקתן של התובעות צו ההרחבה בענף הניקיון, ואלה נימוקי:
48. אין חולק, כי התובעות עבדו כמנקות בקניון. תלושי השכר של התובעות נחזים להיות תלושים המתאימים לעובדים מענף הניקיון, שכן הם כוללים, בין היתר, רכיב של "זק. השתלמות". עד הנתבעת 2, מר טראובה, הודה בעדותו כי תלושי השכר של התובעות נחזו להיות תלושים בהתאם לענף הניקיון (עמוד 121 שורות 11- 13).