26. אין בעובדה כי הפוסטים כללו קישורים רבים ועובדות רבות לעניין השימוש בסיגריה אלקטרונית תוך הטלת הכפשת התובע כדי לקבוע כי המילים נאמרו במסגרת ביקורת בלבד.
27. טענת הנתבע 2 לפיה לא הבין לחלוטין את משמעות המילה "מושחת" והוא חוזר בו וכי הוא עשה שימוש במושג כמטבע לשון נפוץ בתקשורת ברשתות אינה יכולה לעמוד לו, שכן, הפרסומים נבחנים בפן אובייקטיבי כאמור לעיל.
28. הפסיקה הכירה בכינוים של "שקרן" ו"מושחת" ככאלה הנכנסים בגדר לשון הרע. המדובר בביטוים בעלי קונוטציה שלילית, אין המדובר בביטוי ניטרלי וברור כי העושה שימוש בביטוי זה כלפי אחרים מתכוון לגנות אותו. השימוש מבטא ייחוס של תכונת אופי לתובע ומציגו כרמאי (ראו 14264-11-14 גבריאל כנפו נ' סער גינזבורסקי (ניתן ב-20/12/16) וכן ת"א(חי') 18536-07 אריה פינקוביץ נ' שגיב דוד (ניתן ביום 10/11/10) ע"א 36859-11-18 יעקב בוזגלו נ' מרדכי פשכצקי (ניתן ביום 13/02/19) ע"א 11062/07 סולטן ציון נ' לוק דוד (25/12/17).
29. ביחס לעצם הפרסום הרי שאין מחלוקת כי העלאת הפרסומים בעמוד הפייסבוק של החברה מהווה פרסום לעניין סעיף 2 לחוק.
30. לאור האמור לעיל הוכח לפני כי הפרסומים עולים לכדי לשון הרע באופן המטיל את האחריות על כתפי הנתבעים.
האם הפרסומים חוסים תחת ההגנות בחוק?
31. משקבעתי כאמור כי המדובר בפרסומים אשר יש בהם משום לשון הרע כהגדרתו בחוק, יש לבחון את תחולת ההגנות הנטענות על הפרסום, שתחולת מי מהן עשויה לשלול את אחריותו הנתבעים לפרסום לשון הרע.
32. כאמור הנתבעים טוענים כי עומדת להם הגנת אמת בפרסום לפי ס' 14 לחוק, כן טוענים להגנה של ענין אישי וכשר לפי ס' 15(3) לחוק ובנוסף טוענים להגנה של הבעת דעה על התנהגות התובע בתפקיד ציבורי לפי ס' 15(4) לחוק. לבסוף טוענים כי הפרסום נועד לגנות לשון הרע שפורסם קודם לכן לפי ס' 15(10).
33. אבחן להלן טענות אלה.
הגנת אמת בפרסום- סעיף 14 לחוק
34. בפסיקה נקבע כי שני יסודות מצטברים מגבשים את הגנת "אמת הפרסום": האחד – אמיתות הפרסום. השני – קיומו של ענין ציבורי הנלווה לפרסום.
לעניין אמיתות הפרסום, המדובר ביסוד עובדתי בעיקרו ויש להשוות בין תוכן הפרסום לבין המציאות העובדתית כאשר נקבע כי "אמיתות הפרסום תיבחן על פי מובנו הטבעי והרגיל של הביטוי הפוגעני, או ממשמעותו המסתברת על פי נסיבות העניין" (ראו רע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר (12.11.06) להלן: "עניין בן גביר").