63. לעניין זה יפים הדברים שנקבעו בעניין דנקנר:
"בצד חשיבותו של השיח הציבורי הפתוח והחופשי, אין להקל ראש בחשיבות השמירה על רמתו של הביטוי הציבורי בהתייחסו לכלל ולפרט. שאלה של סגנון ביטוי אפשר שהוא ענין לטעם העשוי להשתנות בין אדם לרעהו, אך מקום שמדובר בביטוי הפוגע בכבודו של הזולת או בשמו הטוב, יש להיזהר בו גם בשיח הציבורי... אשר לאיש הציבור הנפגע, חשוב לזכור כי שמו וכבודו אינם הפקר. העובדה כי אמירה פוגענית נאמרת בגידרו של שיח ציבורי וכלפי אנשים המעורבים בענייני ציבור אין פירושה כי ניתן היתר בלתי מוגבל ללשון משתלחת, לביזוי, ניאוץ והשפלה של הזולת גם בהיותו איש ציבור".
64. כן באותו עניין שלעיל נקבע כי בקביעת מתחם הסבירות של פרסום הפוגע בפרט, הנעשה במסגרת הבעת דעה בתחום הציבורי, ישנה הקרנה למבחני פיסקת ההגבלה החוקתיים, ובמיוחד לעקרון המידתיות. כאשר בהקשר האחרון יש לבחון את קיומו של קשר רציונאלי בין הפרסום הפוגע לבין העניין הציבורי הנטען, קיומה של אפשרות פגיעה פחותה, מבלי לשנות מטיב הפרסום והיחס הקיים בין התועלת שבפרסום, נוכח עוצמת חשיבותו של העניין הציבורי הנטען, לבין עוצמת הפגיעה בשם-הטוב.
65. בענייננו אני סבורה כי אף הגנה זו אינה עומדת לנתבעים בשים לב לכך כי לא הוכח לפני קשר רציונאלי בין כינוי התובע בין היתר "שקרן" ו"מושחת" לעניין עניין ציבורי כלשהו ובשים לב לכך שככל שלנתבעים טענות כנגד התובע, הרי שישנן הדרכים לעשות זאת גם ללא השימוש בביטויים שלעיל אלו וכן בשים לב לעצמת הביטויים הפוגעניים, פרסומם המתמשך והיקף תפוצתם.
66. מעבר לכך, מתקיימת בנתבעים חזקת העדר תום הלב בפן השלילי של מושג זה, כאמור בסעיף 16(ב)(3) לחוק. מנגד, לא מתקיימת בהם חזקת תום הלב בהיבטה החיובי, כמובנה בסעיף 16(א) לחוק. הנתבעים לא הפריכו את החזקה השלילית שקמה נגדם, ולא העמידו חזקה חיובית בדבר תום לבם. המסקנה המתבקשת מכך היא כי אמירותיהם הפוגעניות אינן חוסות בצל הגנת תום הלב הקבועה בחוק.
הגנה על לשון הרע קודם לפי סעיף 15(10)
67. לטענת הנתבעים פרסומים הנתבעים כנגד התובע פורסמו לאחר שהתובע אמר לשון הרע כנגד הנתבעים כאמור בסעיף 15(10) לחוק.
68. איני מקבלת טענה זו. כעולה מהסרטון שהוגש ביחס לתכנית של קרן מרציאנו, התובע יצא במסגרת פרסומיו במדיה הדיגיטלית כנגד השימוש בסיגריות אלקטרוניות והבהיר את נזקיהם. זוהי עמדתו המדעית של התובע ואין היא עולה לכדי לשון הרע. טענת הנתבעים לפיה במהלך הכתבות הוצגו מוצרים שלהם אין בה כדי להקים אחריות מצד התובע. לא הוכח כי התובע ערך את הכתבה לא עולה כי החברה נזכרת בדבריו ובנסיבות אלו הרי שיש לדחות אף טענה זו. מעבר לכך ייאמר כי הבעת דעה מדעית של התובע אינה מהווה לשון הרע כנגד הנתבעים ואזי לא מדובר בהכחשה של לשון הרע.