האם הפרו הנתבעים את חובת תום הלב
35. כזכור, התובעים טענו במסגרת כתב התביעה ובתצהיר התובעת, כי הנתבעים הפרו את חובת תום הלב, בכך שניהלו, לכל אורך הדרך ומאחורי גבם של התובעים, משא ומתן מקביל עם אולגה.
בפסיקה נבחנה השאלה, האם ניהול משא ומתן מקביל מהווה התנהלות בחוסר תום לב בניגוד לחובה הקבועה בסעיף 12 לחוק החוזים. הדעה הרווחת בפסיקה היא, כי ניהול משא ומתן כאמור הוא לגיטימי, ובלבד שהדבר נעשה תוך יידוע הצד השני למשא ומתן.
כך, למשל, נקבע, בעניין רשת דובדבן, כי "אמנם, לכאורה, אין מניעה לנהל משא ומתן מקביל אולם יש לעשות זאת בשקיפות באופן גלוי וברור לכל הצדדים הנוגעים בדבר ובאופן המאפשר לכל צד להיערך בהתאם. אין לנהל משא ומתן תוך יצירת מצג כלפי צד אחד שעומד להיכרת עימו הסכם בעוד שבפועל מתנהל במקביל משא ומתן נוסף, על אחת כמה וכמה כאשר נמצאים בשלבים מתקדמים במשא ומתן והושגה הסכמה עקרונית לגבי מרבית הפרטים המהותיים". בעניין אוליאל הוטעם, כי "ניהול משא ומתן במקביל עם מציעים שונים אינו פסול לכשעצמו, שהרי כל מוכר רשאי למקסם את הרווחים ולבחור בהצעה הטובה בעיניו. עם זאת, מוכר שעושה כן, צריך להעמיד את המציעים על כך שהוא מנהל משא ומתן מקביל או לכל הפחות כי הוא אינו מתחייב שלא לעשות כן".
36. אלא, שבענייננו, כאמור, וכפי שקבעתי לעיל, מצאתי לדחות את טענות התובעים כי התנהל משא ומתן מקביל עם אולגה, ולקבוע כי הקשר עם אולגה נוצר, רק בשעות הערב המאוחרות של יום ה', 21.12.2017, ובעקבותיו נפגשו הצדדים למחרת. בנסיבות אלו, כאשר הסברו של הנתבע לעצם קיומה של הפגישה עם אולגה בשלב זה (בהתחשב בעובדה שסופי, אשר יזמה את הפגישה בעקבות פנייתה המחודשת של אולגה, לא היתה מיודעת בשלב זה אודות המשא ומתן שהתנהל עם התובעים) הניח את דעתי, אינני סבורה כי יש מקום לקבוע כי הנתבעים נהגו בחוסר תום לב בעצם הפגישה עם אולגה, שעה שכאמור, משא ומתן מקביל לא התנהל.
עוד כפי שקבעתי לעיל, הסיבה (ולמצער, הסיבה המכרעת) שבעטייה הפסיקו הנתבעים את המשא ומתן עם התובעים, לא הייתה העובדה שאולגה הניחה על השולחן הצעה גבוהה יותר. כזכור, גם לאחר קבלת ההצעה הגבוהה יותר מצד אולגה (שהייתה הפעם רצינית ומתאימה גם מבחינת מועד הפינוי), וחרף מכבש לחצים שהפעילה עליהם סופי, הנתבעים לא התפתו, כאמור, דחו את ההצעה בהודעה מפורשת ודבקו במשא ומתן עם התובעים גם לאחריה.