הרמת מסך
49. התובעת טענה כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעים בחובות חוצבים אליה. דא עקא, הרמת מסך רלוונטית לנתבע בלבד, כבעל מניות, ואינה חלה על הנתבעת אשר שימשה כאורגן בחברה.
50. סעיף 6(א)(1) בחוק החברות קובע כי בית המשפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניות בה אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שמתקיימות הנסיבות כאמור באותו סעיף.
סעיף 6(א)(2) מסייג ומבהיר כי מחד הסעיף יחול גם במקרה בו בעל המניות חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות שגרמו לשימוש כאמור אך נמנע מלבררן, ומאידך הסעיף לא יחול אם אותו בעל מניות נהג ברשלנות בלבד.
51. אין לומר כי הנתבע עשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה – לא באופן שיש בו כדי להונות או לקפח ולא באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר.
52. התובעת ונציגיה ידעו כל העת כי 'הרוח החיה' בחוצבים היא סולימאני וכי תפקיד הנתבעים הוא לתת כסות חיצונית תוך שהנתבעת מנהלת את הכספים ומוציאה תשלומים כנגד הכנסות צפויות.
53. מהראיות עולה כי הנתבע כבעל מניות לא ידע דבר על ניהול החברה (פרוטוקול הדיון מיום 13.11.19 עמ' 27 שורות 12-14) ולכל היותר הסכמתו לשמש כבעל מניות הייתה יכולה להיחשב כרשלנות, אך לא כלפי התובעת כאן ואכן אין בידי התובעת לייחס לנתבע מצג מטעה כלשהו כלפיה או שימוש לרעה.
54. לפיכך אין יסוד להרמת מסך וטענה זו נדחית אף היא.
סוף דבר
55. ענייננו בתובעת אשר נקלעה לטענתה לקשיים כספיים עקב יתרת חוב של חברת חוצבים כלפיה. חברת חוצבים נכנסה להליכי פירוק והתובעת טוענת כי יש לחייב את הנתבעים באחריות אישית לחובות חוצבים לתובעת, בהיות הנתבע בעל מניות והנתבעת סמנכ"לית כספים.
56. טענת התובעת כי יש לחייב את הנתבעת מכח הבטחה אישית שנתנה לתובעת כי 'תדאג לה' נדחתה, שכן לא הוכח שמדובר היה בהבטחה אישית לשאת בחובות אלא לכל היותר אמירה כללית כי הנתבעת מפקחת על הוצאות החברה אל מול הכנסותיה הצפויות. לא הוכח כי הנתבעת מעלה בתפקידה זה.
57. טענת התובעת לרשלנות הנתבעים נדחתה אף היא משלא הוכח כי יחסיהם עם התובעת ומנהליה חרגו מעבודתם השוטפת, ואף לא הוכח כי התרשלו, כי הפרו חובת זהירות כלשהי או כי היה קשר סיבתי בין הפרה נטענת לנזק הנטען.
58. חובות חוצבים לתובעת נוצרו מעצם עבודתן השוטפת של החברות והתובעת למדה על קשייה התזרימיים של חוצבים בעת התרחשותם וכאשר קיבלה המחאות דחויות לתשלומים שוטפים. בהתאם להבנת התובעת את משמעות דחיית התשלומים היא אף הפסיקה מבעוד מועד את עבודתה עם חוצבים, ואין לייחס לנתבעים את יתרת החוב שנותרה לאחר שבחלוף מספר חודשים מהפסקת העבודה חזרו המחאות ללא פרעון.
59. באותה מידה נדחתה הטענה להרמת מסך משלא הוכח כי חוצבים התנהלה בתרמית או תוך ניצול לרעה של אישיותה המשפטית הנפרדת.
60. לאור האמור אני מורה על דחיית התביעה.
61. התנהלותם האישית של הנתבעים לא הייתה נקיה מספקות כמתואר לעיל, אף אם אין בה כדי להקים אחריות אישית לחובות חוצבים כלפי התובעת ומנהליה. לאור זאת ובנסיבות שנוצרו, אין מקום לחייב את התובעת לשאת בהוצאות הנתבעים בגין ניהול הליך זה ואני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.