פסק דין
מחלוקת בשאלת חבותם של הנתבעים לשלם לתובעת את יתרת החוב שחבה לה חברה בע"מ (בפירוק) כשהנתבע 1 היה בעל מניותיה של החברה החייבת והנתבעת 2 הייתה דירקטורית בה.
הצדדים
1. התובעת היא חברה העוסקת באספקת חומרי מחצבה והובלתם.
לתובעת היו קשרי עבודה עם חברת א. חוצבים בע"מ (להלן: "חוצבים" או "החברה") שעסקה בייזום וביצוע פרויקטים בתחום החפירה והבניה, ולימים נכנסה להליכי פירוק.
2. הנתבעים הם אח ואחות.
הנתבע 1 היה במועדים הרלוונטיים לתביעה בעל מניות חוצבים ורשום כמנהל.
הנתבעת 2 הייתה במועדים הרלוונטיים לתביעה סמנכ"לית הכספים בחוצבים.
3. דמות מהותית נוספת הרלוונטית לסכסוך דנן היא מר בני סולימאני, גיסם של הנתבעים (בן זוג של אחותם) ומי שניהל את עבודת השטח בחוצבים.
כניסת הנתבעים לחברת א. חוצבים בע"מ
4. טרם כניסת הצדדים כאן לקשרים עם חברת א. חוצבים בע"מ היה אחיינו של בני סולימאני, אביתר נחמיאס, רשום כבעל המניות בחברה. אין חולק כי מי שניהל בפועל את העבודה בחוצבים היה סולימאני.
5. הנתבע העיד כי בני משפחתו, לרבות הנתבעת, ידעו שלסולימאני היו קשיים כלכליים שונים ובעיות מס וכי הוא פנה לעזרה משפחתית על מנת לצאת לדרך חדשה. הנתבע אף אישר שידע כי סולימאני נשא עונש מאסר בשל בעיות מס (פרוטוקול הדיון מיום 13.11.19 עמ' 26 שורות 6-23).
במסגרת עזרה זו חתמו הנתבעים על ערבות אישית לחובות חוצבים בבנק ומונו לבעל מניות ולסמנכ"לית כספים.
6. מעדותו של הנתבע עולה כי בעת שנכנס לחברה כבעל מניות ומנהל ידע שמטרת כניסתו היא להחזיק את החברה כך שיתאפשר לסולימאני להמשיך לעבוד על אף המגבלות הכלכליות שרבצו עליו:
"אני נכנסתי כדי לעזור לבני סולימאני שהוא גיסי ונכנסתי במקומו של אביתר. לתת לו לעבוד. הוא עובד בעבודות עפר, והוא לא, הוא היה צריך סיוע." (פרוטוקול מיום 13.3.19, עמ' 5 שורות 12-14).
7. לנתבע היה ברור כי לסולימאני אין אפשרות לקבל מסגרת אשראי בבנק ועל כן הוא-עצמו הוצב בקדמת החברה ויצר מצג כלפי הבנק כי החשבון נפתח כאשר לחברה יש בעל מניות היכול לערוב לחובותיה:
"הלכתי איתו לבנק. הוא לקח הלוואה מהבנק. לקחתי אותו, הלכנו לבנק. אני הייתי ערב לחוב של הבנק. אני חתמתי לו על ההלוואה. החברה הייתה הלווה. אני פשוט חתמתי לו וכל היתר העברתי את זה לאחותי. ... אני מבין שהשם שלי זה מה שאפשר את קבלת ההלוואה." (שם, שורות 14-19).
ובהמשך:
"בספטמבר 2013 העבירו את המניות מאביתר אליי, כי הוא ניהל את זה שם והוא העביר את זה אליי כי הוא היה בחור צעיר, רק יצא מהצבא, הייתה לו בעיה של בחור צעיר שנכנס לבנק ולא מכירים אותו. הוא בחור צעיר שנכנס לבנק אחרי צבא, מי יתן לו, מי ידבר איתו? בספטמבר הייתה עליית מדרגה לשים את השם שלי במניות, זה הכל." (שם, שורות 26-30).
8. הנתבע גם ידע היטב כי "החברה זה סולימאני" וכי החברה משמשת כסות משפטית לפעילותו:
"הוא פתח חברה ואביתר בחור צעיר שלא יודע מה הוא עשה שם, ואני רציתי לעזור לגיסי. אז אמרתי תשמע אני מוכן לעזור לך תצא לדרך חדשה וזהו. לא הייתה לי שום כוונה מעבר לזה. אני לא ראיתי את האנשים האחרים בחיים שלי (...). לא ניהלתי שום דבר וחוץ מאשר לעזור לו בנקודה הספציפית הזו של לאפשר לו ללכת קדימה, אני לא עשיתי כלום, אני לא מכיר כלום, אני לא מכיר את ההכנסות שלי" (פרוטוקול מיום 13.3.19, עמ' 5 שורות 19-23).
9. הנתבעת בעדותה ביקשה להרחיק עצמה מכל ידיעה אודות קשייו הכלכליים של סולימאני (פרוטוקול הדיון מיום 13.11.19 עמ' 20 שורות 26-36) ואולם אין בידי לתת אמון בעדותה זו.
הנתבעים העידו על ההתגייסות המשפחתית לטובת סולימאני, בהיותו בן הזוג של אחותם, ואין להניח כי הנתבעת הסכימה לחתום על ערבות אישית בבנק ולשמש כסמנכ"לית כספים בחוצבים רק בגלל שאביתר (אחיין של גיסה) 'היה צעיר ולא קיבל אשראי בבנק', וכי סולימאני 'אמר שהוא בסדר וצריך לעזור לו קצת' (שם, עמ' 21 שורות 10-14).
10. בסעיף 2 בתצהיר עדותה הראשית ובתשובה 25 לשאלון שהופנה אליה הצהירה הנתבעת כי מעורבות הנתבעים בחוצבים באה כי "בני (סולימאני) ואביתר ביקשו שנסייע לחברה...".
הנתבעת העידה כי ידעה היטב שהחברה מנוהלת בפועל ע"י סולימאני והיא תהא אחראית על האיזון הכספי. נכונות שכזו בחברה המגלגלת מיליוני שקלים לא נולדת יש מאין וללא ידיעה כי יש לסולימאני קשיים כלכליים ואחרים שאינם מאפשרים לו לעמוד ב'פרונט' כהגדרתה.
11. הנתבעת הסבירה את כניסתם לחברה לצורך עמידה ב'פרונט' ורכישת אמון הבנק:
"כמו שאמנון אמר, הבחור היה בחור צעיר, בבנק לא הסכימו לתת לו הלוואה כדי שהעסק יתחיל לפעול, זה היה ב-2013. אנחנו עזרנו, באנו כאילו להיות בפרונט אבל במטרה שהבנק יתן קצת יותר אמון ויתן לו לפעול." (פרוטוקול מיום 13.3.19, עמ' 6 שורות 2-4).
ובהמשך:
"מוניתי לדירקטורית בפברואר 2014 כדי להקל על כל ההתנהלות מול הבנק, כי אמנון עובד במוסך, לא יכול כל הזמן לצאת, ללכת, לחתום, אז אני הייתי יכולה לעשות את זה, הייתי בעבודה משרדית אז היה לי יותר נוח לצאת מהעבודה. לרגע לא חשבנו שזה יכול להגיע למצב כזה, החברה התנהלה מספטמבר 2013 עד מאי 2015 כמו שצריך והכל היה בסדר, לא היה אמור לקרות שום דבר..." (פרוטוקול מיום 13.3.19, עמ' 6 שורות 8-12).
12. בעדותה בהמשך כבר הודתה הנתבעת כי מינויה לדירקטורית לא היה מטעמים טכניים גרידא:
"ש. איך זה התגלגל לכך שפתאום אתם בעל מניות – אמנון בעל מניות ואת מנהלת?
ת. אני לא יכולה לתת מצד אחד ערבות אישית ומצד שני לא לבדוק מה קורה שם. אני צריכה איזה שהיא שליטה שתהיה על מה שנכנס ומה שיוצא." (פרוטוקול הדיון 13.11.19, עמ' 20 שורות 1-3).
13. לסיכומה של סוגיה זו יש לומר כי הנתבעים נכנסו לתפקידיהם בחוצבים תוך ידיעה ברורה כי הם משמשים כסות לגיטימית לפעילותו של סולימאני, שאינו יכול לפתוח חשבון בנק ולהיות בעל מניות בחברה. מסיבה זו חתמו הנתבעים על ערבות אישית בחשבון הבנק של החברה, ושם בלבד, והנתבעת פעלה להבנתה לשמור על איזון כספי של הכנסות החברה והוצאותיה.
14. כמתואר לעיל הדבר לא צלח וחברת חוצבים נכנסה להליכי פירוק. טענות התובעת נגד הנתבעים כאן הובאו בפני המפרק, ואולם המפרק לא מצא לנכון לפתוח בהליכים כלשהם כלפי הנתבעים. בנסיבות אלו נותר לתובעת לנהל את ההליך שלפני, ואין בעמדת המפרק כדי למנוע ממנה את הבירור המבוקש.