כניסת התובעת לעבודה עם חוצבים והטענה להתחייבות אישית
15. לטענת מנהלי התובעת, בני זוג המשמשים מנכ"ל התובעת וסמנכ"לית, סולימאני ידוע כאדם עם קשיים כלכליים שהחזיק בעבר חברה אחרת שחייבת כיום קרוב ל-30 מיליון ₪ לנושיה. לטענתם נכנס סולימאני להליך פשיטת רגל אשר הופסק בשל ניצולו לרעה, ולאחר פתיחת הליך נוסף הוכרז כפושט רגל.
16. בתצהיריהם טענו מנהלי התובעת כי מעמדו של סולימאני נודע להם בדיעבד, אך בעדויותיהם עלה במפורש כי ידעו על תפקידו המהותי בחברה כבר בראשית הדברים ועל כן פנו לבירור הדברים, כפי שעולה מתביעתם הנוכחית, עוד לפני הרחבת ההתקשרות עם חוצבים.
17. מר אבי לוי מנהל התובעת העיד כי לסולימאני הייתה "היסטוריה די ארוכה של 'עקיצות'" ועל כן התובעת לא הייתה מעוניינת לעבוד מולו. עם זאת העיד כי כאשר קיבל פנייה להרחיב את היקף העבודה עם חוצבים נעשתה פניה לנתבעת אשר הפיגה את החששות :
"הציעו לי להתחיל לספק חומרים למצעים ודברים כאלה וגם לעשות פינויים עם מהחפירה. ואז יצרתי קשר עם מיכל (הנתבעת, מ.ב.) ואמרתי לה שאני לא מעוניין לעבוד עם הגורמים שאני מכיר כי יש היסטוריה והיא אמרה אתה לא עובד מולם אתה עובד מולי. כל ענייני החשבונות, שיקים, וכל מה שקשור בכספים, זה אתה עובד מולנו בלבד, לא מול בני ולא מול אף אחד אחר. בני הוא זה שפנה אליי בהתחלה. בני הוא זה שהציע לספק חומרים. הייתי צריך להוציא חומרים מהשטח ולהביא חומרים לשטח. כשהגעתי למיכל למשרד שלהם בהרצליה אמרו לנו אנחנו חברת גבלים ואני מכיר אותם, בני הוא זה ששלח אותי אליהם כדי לעשות את כל התיאום. (...) זהו. העסקאות היו דרך א. חוצבים שזה לא בני ולא אף אחד אחר. זה אנחנו ואתה עומד מולנו ואת החשבונות אתה מגיש לנו, אתה עובד מול בני בשטח וחשבונות אנחנו, שיקים אנחנו. לא קשור לבני. אני לא מכניס את גבלים. א. חוצבים אני מכיר אותם משכבר הימים, אני מכיר את מיכל משכבר הימים, והיא נתנה לי את כל הביטחון לדעת שהכל יהיה בסדר ולא תהיה בעיה ואם תהיה בעיה היא תודיע לי בעוד מועד. אם תהיה בעיה מבחינת תזרים, לבני יש היסטוריה די ארוכה של "עקיצות". הייתי צריך להכניס 12-13 משאיות לשטח והייתי צריך לקבל ביטחון מאיפשהו והיא נתנה לי את הביטחון הזה." (פרוטוקול מיום 13.3.19, עמ' 6 שורה 24 – עמ' 7 שורה 1).
18. גב' עידית לוי, בת זוגו של מר אבי לוי וסמנכ"לית התובעת, העידה כי:
"את בני גם אני וגם הוא מכירים מסיפורים קודמים של חברות שנפתחו ונסגרו, וסוחבות חובות לעוד הרבה אנשים, אני לא יודעת את השם של החברות. אבי הגיע אליי ואמר שנוצר קשר בקשה להתחיל לעבוד ולספק לא. חוצבים דרך בני, בני היה הדמות הדומיננטית, כל ההתנהלות של החומרים הייתה מול בני כל הזמן, הכל נעשה מול בני, כי הוא זה שלמעשה היה חי והרוח החיה של החברה. למרות זאת, מאחר ואני ידעתי קצת משמועות ורחש של המושב מי זה בני, נדלקה לי נורה אדומה. את מיכל אני הכרתי לפני למעלה מ-25 שנה, היא הייתה חברתו מס' שנים של חבר מאוד טוב של אבי. הייתה אצלי בבית. הקשר התנתק עם השנים אבל היה שמור (..)... היה לה שמור חסד של קשר חם וביטחון אצלי בלב. הרמתי אליה טלפון, למשרד א. חוצבים, אינני זוכרת את היום והשעה. אבל אני זוכרת היטב את השיחה. אמרתי לה מה נשמע, מה שלומך, אני מבינה שאבי הולך לספק לכם חומרים, את יודעת, אנחנו עם 4 ילדים, משאית אחת בלבד מספקים עבודה להרבה מאוד מובילי משנה, והשוק הזה רוב מובילי המשנה הם בני דודינו שבסוף מגיע תשלום, אם הוא לא מגיע הם יכולים גם לחכות לי מחוץ לבית, ואיפה בני עומד כאן בחברה. היא אמרה לי עידית אני סמנכ"לית הכספים אני באופן אישי אדאג שלא יקרה לכם כלום, ואם אני אראה שנדלקת נורה אדומה כמובן שאני איידע אותך מראש. השוק הזה של ההובלות הוא מאוד פרוץ, נדיר מאוד להוציא הסכם של הובלות, לקבל ערבויות אישיות, נדיר עד כדי בלתי אפשרי. אנחנו עובדים תוך כדי סיכון. לכן השיחה שלי איתה, נתתי לה אמון, אמון שבטחתי בה." (פרוטוקול הדיון מיום 13.3.19 עמ' 7 שורות 18-33)
19. עדויות אלו של מנהלי התובעת מלמדות כי הם היו מודעים היטב למעמדו של סולימאני בחברה וחששו מהתנהלותו הכספית, ועל כן טרחו מראש לברר מי אחראי על הניהול הכספי בחברה. הבירור שערכו וההבנה שהנתבעת אחראית על הכספים בחברה הפיגה את חששותיהם.
20. גם בסוגיה זו ביקשה הנתבעת להרחיק עצמה מהאירועים, אך אין בידי לתת אמון בהכחשתה הגורפת כי לא התקיים בינה ובין מנהלת התובעת כל קשר וכי טענת מנהלת התובעת לקיום שיחות טלפוניות בינהן היא בגדר 'המצאה'.
21. לשם דוגמא אפנה לתשובה 23 שהשיבה הנתבעת לשאלון שהופנה אליה ע"י התובעת (נספחים ג'-ד' לראיות הנתבעים, הטעות במקור):
"השאלה: האם נתבעת 2 קיימה קשר טלפוני עם נציגת התובעת עידית? האם הוא התנהל גם המסרונים?
התשובה: לעיתים כן, גב' עידית הרגישה חופשי לחייג אלי מאחר ולפני כ-20 שנים היינו חברות."
זאת, לעומת עדותה (פרוטוקול הדיון מיום 13.11.19 עמ' 19 שורות 8-12):
"ש. שיחות טל' של עידית איתך, לפני תחילת העבודה, היא ממציאה? לא היו כאלה דברים?
ת. אכן כן היא ממציאה. אם תראה מסרונים שלה, המסרון מ ינואר 2015, היא כותבת שאני לא חוזרת אליה ולא עונה לה ושהיא מתקשרת ומבקשת ממני לחזור אליה, אני אומרת לבני לחזור אליה. . לא הייתה לי שיחה איתה. כי כמו שאמרתי, לא הייתה לי התנהלות מול הספקים. לשאלתך על לפני תחילת העבודה – בפירוש לא הייתה אף שיחה איתה."
22. מנהלי התובעת העידו כי הנתבעת הבטיחה להתריע במקרה ש'תידלק נורה אדומה' או ייווצר קושי תזרימי, ועדותם מהימנה עלי, אלא שאין בידי לייחס להבטחה זו את המשמעות המשפטית שמבקשת התובעת לייחס לה. הבטחת הנתבעת לעיל היא בגדר הבטחה 'חברית' וכללית – ולא התחייבות כאורגן בחברה אשר עומדת מאחוריה ערובה כספית או התחייבות אישית לפירעון חובות ככל שיהיו.
23. למעלה מן הדרוש ייאמר כי התובעת לא הציגה תיאור כרונולוגי מדויק של הדברים ומכל מקום לא הוכיחה מהו אותו אירוע מכונן המהווה לטענתה 'נורה אדומה' עליה הייתה צריכה לכאורה הנתבעת להתריע, ואף לא הוכח מתי יכלה הנתבעת לדעת כי 'נדלקת נורה אדומה' וכי הגיעה העת ליתן התראה לתובעת. יתר על כן, התובעת לא הוכיחה כיצד נזקיה גדלו או החמירו החל מאותו מועד עלום.
24. התובעת טוענת כללית כי חשבונותיה השוטפים לחוצבים בשנת 2014 נפרעו בקצב זה או אחר אלא שבשלב מסוים הידרדר מצב החברה, נמסרו המחאות למועדים רחוקים יותר ויותר, וכאשר מנהל התובעת קיבל המחאות לפי שוטף + 6 חודשים ויותר, הוא הבין כדבריו ש'זה לא הולך לקרות' והפסיק את העבודה עם החברה (פרוטוקול הדיון 13.3.19 עמ' 7 שורות 5-10).
הפסקת העבודה של התובעת עם חוצבים הייתה לפני שחוצבים 'פשטה את הרגל' כהגדרתו, והמחאות החלו לחזור רק מס' חודשים לאחר מכן.
25. היינו, התובעת זיהתה 'נורה אדומה' של דחיית תשלומים והפעילה שיקול דעת מתי להפסיק את העבודה עם חוצבים. לא נטען בבירור וממילא לא הוכח מתי ועל מה היה על הנתבעת לכאורה להתריע עוד קודם לכן.
26. העובדה כי אין בידי חוצבים לשלם את חשבונותיה כסדרם וכי היא דוחה תשלומים על דעת עצמה היא אמירה ברורה ו'נורה אדומה' שלדברי התובעת עצמה עמדה לנגד עיניה. בהיות הנתבעת אחראית על מסירת תשלומים מחוצבים – הרי שבהכרח אמירה זו ניתנה מידי הנתבעת עצמה, גם אם לא הוכתרה בכותרת שכזו.
27. בפסיקה נקבע כי על מנת שאורגן בחברה יחויב באופן אישי בחובות החברה לצד ג' או בנזקיו של אותו צד ג' המתקשר עימה צריכות להתקיים נסיבות מיוחדות וחריגות.
כך, לדוגמא, הבחינה הפסיקה בין הנושה החוזי שהוא נושה רצוני אשר בחר להתקשר עם החברה ולא עמד על התקשרות גם עם בעלי השליטה בה או קבלת ערבות או בטוחה מהם, ובין הנושה הנזיקי שלא הגיע מבחירה (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ. קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661).
28. בענייננו לא שוכנעתי כי מנהלת התובעת סברה באמת ובתמים כי משמעות ה'הבטחה' מושא התביעה היא כי הנתבעת נותנת לה ערבות אישית לחובות חוצבים. מנהלת התובעת לא העלתה על דעתה כי הנתבעת מבטיחה שתשלם מכיסה הפרטי חובות שכאלו ולכל היותר יש להניח כי הבינה את הבטחת הנתבעת כך שתשמור על התובעת מפני 'עקיצות' או התנהלות כספית לא ישרה של סולימאני.
29. הפסיקה אכן הכירה בכך שהסתרת מידע בדבר מצבה הכלכלי של חברה עלולה לאפשר הטלת אחריות אישית על נושא משרה לנזקים שנגרמו לנושה, וזאת מכוח הפרת חובת גילוי הנגזרת מהחובה לנהוג בתום לב במשא ומתן ובקיום חוזה (סעיפים 12 ו-39 בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973). (ת"א (מחוזי מרכז) 7707-07-10 חד מוליכי תבל בע"מ נ' הארגז תעשיות בע"מ (פורסם בנבו, 17.06.2013)).
30. עם זאת, גם פסיקה זו נסמכה על מקרים בהם שררה מערכת יחסים מיוחדת בין הצדדים ולאור האמון המיוחד שרכש אותו נושה לבעל העסק. כאמור, מערכת יחסים מיוחדת שכזו לא שררה בין הצדדים כאן ולא התקיים בינהם אותו קשר מיוחד אשר הוביל את התובעת לחשוב כי הנתבעת דואגת לתשלום חובות לתובעת באופן אישי (ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (נבו, 16.10.2005).
31. פסיקה נוספת הבהירה כי לא בנקל יטיל בית המשפט אחריות על נושא משרה בגין הסתרת מידע על מצבה הכלכלי של החברה. השאלה הנבחנת היא אם במועד הרלוונטי אכן סבר אותו נושא משרה כי החברה עומדת בפני חדלות פירעון. קיומו של חשש לחדלות פירעון מעלה אף הוא ספק ניכר אם ועד כמה חייב צד לעסקה מסחרית לגלות אודות קיומו לצד השני. יש להביא בחשבון שעצם גילוי שכזה עלול להביא נושים לדרוש את העמדת חובותיהם לפירעון מידי ובכך להוביל לקריסתה הוודאית של החברה. בפסיקה נקבע כי הטלתה של חובת גילוי, על רקע החשש מפני התפתחות צפויה כזאת, תציב מנהל, המאמין בתום-לב ביכולתו לחלץ את החברה מן המשבר שאליו נקלעה, בפני גזירה שספק אם יוכל לעמוד בה (ע"א 9183/99 בני פניגשטיין נ' חברת חברי המהפך מס' 1 מחצבות בע"מ (נבו, 28.4.2004)).
32. לאור האמור, לא ראיתי כי יש להטיל על הנתבעת אחריות אישית לפרעון חובות חוצבים לתובעת, לא מכח אותה 'הבטחה' שמסרה למנהלת התובעת ולא מכח תפקידה.
33. למעלה מן הדרוש ייאמר כי לשם הוכחה שהבטחת הנתבעת שקולה לערבות אישית היה על התובעת להציג ראיות משמעותיות יותר מאשר עדות בעל פה בלבד (ע"א (מחוזי נצרת) 1080/07 עוף אור שיווק 1995 בע"מ נ' מירוני יהודה (נבו, 11.06.2008):
"בע"א 457/89 זהבה כהן ואח' נ. שלמה שפילברג פ"ד מה (2) 177, נקבע בין היתר, כי ערבות קמה ללא כתב, אולם נדרשת לפחות ראיה בכתב להוכחת התחייבותו של הערב. הכללים אשר נקבעו בפסק דין של ניצולת הקרטל מקובלים עליי, גם אני סבור כי על המשיבים להביא ראיות משמעותיות כדי להוכיח את ערבותו האישית של המערער. המשיבים שלפנינו הסתפקו בהבאת עדויות בעל פה כאמור לעיל, מבלי לתמוך אותן בראיות פוזיטיביות כלשהן, ולטעמי המדובר בראיות קלושות שאינן עומדות בנטל הראיה המשמעותי המוטל על כתפיהם, ומטעם זה יש לדחות את תביעתם לחייב את המערער מכוח ערבותו האישית."
לצורך זה אבהיר כי הודעות ה-sms שהציגה מנהלת התובעת מהימנות עלי, אך אין בהן כדי לחצות את הרף הראייתי הדרוש לצורך חיוב אישי כספי של הנתבעת, ואף הן נשלחו בדיעבד ובעת שהמשבר כבר פרץ.
34. בשולי הדברים אציין כי הבטחה נוספת שנדונה בראשית ההליך במסגרתה נטען כי הובטח לתובעת כי כל השיקים יפרעו והתובעת תקבל את כספה עד הרגע האחרון נמוגה, ואולם יש להבהיר כי בכל מקרה מדובר באמירות בעלמא שאף לגרסת התובעת נאמרו לאחר שכבר הפסיקה לעבוד עם חוצבים וכאשר המחאות החלו לחזור בחודש אפריל 2015.
אף אם הייתה אמירה כזו מצד מי מטעם חוצבים, הרי שהיא לא לוותה בערבות אישית מפורשת וממילא לא היה כל קשר סיבתי בינה ובין החוב הקיים. התובעת לא פעלה על פי הבטחה זו ולא נמנעה בגללה מלפעול לגביית יתרת החוב.