הטענה לרשלנות או תרמית
35. לטענת הנתבעת חוצבים יכלה לעמוד בהתחייבויותיה הכספיות אלמלא הוחזרו במפתיע המחאות שנמסרו לה מחברת ביבי כבישים ואשר היו אמורות לכסות את התחייבויות חוצבים לתובעת ולאחרים:
"מ-2013 עד שחזרו השיקים של הלקוח הזה ביבי כבישים, הכל עבד יפה מאוד, גם התובעת קיבלה שיקים בכמעט 5 מיליון ₪, נפרעו רוב השיקים, הבעיה קרתה ב-2015 כשחזר שיק של ביבי כבישים והוא בעצם יצר את כל הפלונטר הזה כי כשהשיק הזה חזר והיו שיקים נגדיים שנתנו, אז זה כמו כדור שלג, גם לנו חזרו שיקים ולצערי זה מה שקרה." (פרוטוקול הדיון מיום 13.3.19, עמ' 6 שורות 4-7).
36. מנהל התובעת מאשר אף הוא כי "העסק דפק מאה אחוז במשך שנה, שנה ומשהו עד שקרה מה שקרה." (פרוטוקול הדיון מיום 13.3.19 עמ' 7 שורות 1-2).
37. התובעת לא הוכיחה אחרת, ומכאן שבעת שהנתבעת הופתעה לכאורה מאי כיבוד ההמחאות שקיבלה חוצבים מחברת ביבי כבישים - כבר הייתה התובעת עצמה שרויה במצב מתמשך בו חוצבים דוחה את תשלום חשבונותיה והיא אף סיימה לעבוד עם החברה. מנהל התובעת העיד כי:
"מי שהיה בשטח ומי שעשה והכל, זה הכל בני. אף אחד אחר. אבל החשבונות זה הנתבעים. זה לא השיק של ביבי כבישים שהם מתייחסים אליו. הפסקנו לעבוד איתם הרבה לפני שהחברה פשטה רגל. אני הפסקתי לעבוד איתם, אני לא זוכר מתי זה היה. אני יודע שזה היה נראה לי ביולי או באוגוסט, הוצאתי את המשאיות. בשלב ההוא היינו עם שיקים ביד של חצי שנה קדימה, בשלב הזה עוד לא חזרו שיקים אבל כשקיבלתי את השיקים האלה הבנתי שזה לא הולך להיות, כי זה שיקים חצי שנה קדימה. קיבלתי אותם שוטף שישים בהתחלה, אחר כך תשעים, וכשקיבלתי את השיקים שוטף חצי שנה הפסקתי את כל העבודה. אפילו יותר. זה השיקים של אוגוסט שקיבלתי אותם לסוף מאי." (פרוטוקול הדיון 13.3.19 עמ' 7 שורות 3-10).
38. התובעת ביקשה להסתמך על היקף תביעות החוב שהוגשו למפרק חוצבים על מנת להוכיח את ידיעת הנתבעת על קריסתה הצפויה של חוצבים, ואולם לא עלה בידה להוכיח את המבוקש. רשימת תביעות חוב אינה ראיה כשלעצמה למצב החברה, אין לדעת מה כוללות תביעות אלו, מתי נולדו, אם התייחסו לחבויות עתידיות ועוד.
39. על פי העדויות בתיק תפקיד הנתבעת לא חרג מעבר לעבודה חשבונאית מצומצמת של הוצאת המחאות לספקים כנגד צפי לפירעון המחאות נכנסות, ואין לייחס לה ידע רחב יותר על מצב העבודות בחברה, מצב החברות שאמורות לשלם את חשבונות החברה וכיוב'. הנתבעת לא התיימרה לדעת זאת והתובעת לא סברה כי הנתבעת עוסקת בכך.
40. ודוק, התובעת אינה טוענת כי התנהלות חוצבים הייתה במרמה אלא לטענתה התנהלותה הייתה כושלת (פרוטוקול הדיון מיום 28.6.18 עמ' 1 שורות 14-15). אף אם הטענה נכונה, הרי שלמרבה הצער אין זו החברה הראשונה או האחרונה שהתנהלותה כושלת והיא מתפרקת תוך הותרת חובות לנושים וספקים. התנהלות כושלת כאמור אינה מקימה בהכרח חבות אישית לבעלי מניות או לאורגנים בחברה.
41. העדויות בתיק אכן מלמדות כי התנהלות הנתבעים מטרידה, אך לא מצאתי כי התנהלות זו חוצה את הרף ומובילה להטלת אחריות אישית כלפי התובעת. על פי תיאור הנתבעים סולימאני הוא אדם אשר בשל מעשיו בעבר אינו יכול לקיים פעילות כלכלית לגיטימית על שמו ואינו יכול לפתוח חשבון בנק ולקבל הלוואות. לאור קרבתם המשפחתית אליו ורצונם לסייע לו הם נכונים למסור את שמם ולתת כסות חיצונית לפעילותו על מנת שיתאפשר לו לעבוד ללא המגבלות שהיו רובצות עליו אילו היה פועל במישרין.
42. דא עקא, התובעת ידעה על כך במדויק ואף מצג לא הטעה אותה. התובעת לא קיבלה ערבויות ישירות מהנתבעים, ידעה כי מי שמנהל את העבודה בפועל הוא סולימאני עליו אינה סומכת, וידעה כי תפקידה של הנתבעת מתמצה בבקרה על הוצאת תשלומים בהלימה לצפי ההכנסות.
43. לפיכך לא הוכח כי חלה על מי מהנתבעים חובת זהירות מיוחדת כלפי התובעת או כי חובה כאמור הופרה. יתר על כן, לא הוכח קשר סיבתי בין הטענה כי הנתבעים הפרו את חובתם ובין נזקה של התובעת. יתרת חוב חוצבים לתובעת נובעת מההתנהלות הכספית שנהגה בין החברות ולפיה נפרעו תשלומי התובעת זמן מה לאחר הגשתם. התובעת לא הוכיחה כי פעולה או מחדל של מי מהנתבעים גרמה למשבר בעטיו לא נפרעו החשבונות האחרונים או כי היה קשר סיבתי בין פעולה או מחדל כאמור ובין אי הפרעון. טענת הנתבעת, כאמור, היא כי המחאות ביבי כבישים לא נפרעו, ואף אם טענה זו כשלעצמה לא הוכחה – הרי שלא הוכח אחרת ממנה והתובעת לא הרימה את הנטל הראייתי המוטל עליה.
44. בפסיקה נקבע כי הטלת אחריות על דירקטורים כלפי נושים מכוח עוולת הרשלנות מעוררת קושי לא מבוטל. עוד נקבע כי לא ניתן לעגן את חובת הזהירות של דירקטור בתאגיד כלפי צדדים שלישיים על חובתו הכללית של דירקטור לפקח על פעולות התאגיד, ונדרשים נתונים נוספים המגבשים את חובת הזהירות האישית שלו (ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא(4) 769 (1997)).
45. בבחינת סוגיה זו הבחינו בתי המשפט בין פעולות שגרתיות של נושא המשרה ובין מערכת נתונים החורגת מכך, לרבות קיומם של יחסים מיוחדים בין המנהל ובין הצד השלישי, אשר הביאו לכך שהצד השלישי נתן במנהל המסוים את אמונו ובטחונו כי המנהל, באופן אישי, לוקח אחריות כלפי הצד השלישי (ת.א. (ת"א) 1570/03 Fairleigh Dickinson University נ. מכון ביוטכנולוגי ת"א (נבו, 7.6.2007)).
כמפורט לעיל, לא שוכנעתי בקיומם של יחסים מיוחדים בין הצדדים אשר הביאו לכך שמנהלת התובעת נתנה בנתבעת אמון שמשמעותו היא שהנתבעת חבה לה חובת זהירות אישית ועצמאית, החורגת מאחריותה השוטפת כסמנכ"לית כספים לוודא כי החברה לא מתנהלת במרמה וכי יוצאים תשלומים בהתאם להיקף ההכנסות הצפויות.
46. על פי עדות נציגת התובעת מדובר ב'שוק פרוץ' עם סיכונים רבים ונדיר עד בלתי אפשרי לקבל בו ערבויות אישיות. אין לי אלא להניח כי הביטחון שחשה התובעת בעקבות השיחה עם הנתבעת היה כי חוצבים לא תרמה את התובעת, ואכן אין ראיה כי חוצבים או מי מהנתבעים התנהל כלפי התובעת בדרכי מרמה או כי סולימאני מעל בכספי חוצבים על אף פיקוחה של הנתבעת.
47. התובעת היא שהפעילה שיקול דעת מתי להמשיך לעבוד עם חוצבים למרות מסירת המחאות דחויות ומתי לחדול מכך, ובשום שלב לא הייתה לתובעת סיבה להניח כי מי מהנתבעים מתכוון לערוב אישית לפירעון תשלומיה ולהוציא כסף מכיסו עבורה. כאשר קיבלה התובעת המחאות דחויות, שמועדן הלך והתרחק, הייתה זו הודעה ברורה של חוצבים כי יש קושי תזרימי שמצריך דחיית תשלומים. נורה אדומה ברורה שקיבלה התובעת לקושי תזרימי. מנהלת התובעת אף העידה:
" ולי נדלקו נורות אדומות כשראיתי שהשיקים התחילו לא להגיע בצורה מסודרת, לא בזמן, ואני לחצתי על אבי להפסיק את העבודה כדי שלא נמצא את עצמנו עם שוקת שבורה." (פרוטוקול הדיון מיום 13.3.19 עמ' 8 שורות 2-4).
48. לאור האמור, לא הוכח כי התגבשה חובת זהירות אישית עצמאית של הנתבעים כמנהלי החברה כלפי התובעת ולא הוכח כי התקיימו יסודות עוולת הרשלנות.
הרמת מסך
49. התובעת טענה כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעים בחובות חוצבים אליה. דא עקא, הרמת מסך רלוונטית לנתבע בלבד, כבעל מניות, ואינה חלה על הנתבעת אשר שימשה כאורגן בחברה.
50. סעיף 6(א)(1) בחוק החברות קובע כי בית המשפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניות בה אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שמתקיימות הנסיבות כאמור באותו סעיף.
סעיף 6(א)(2) מסייג ומבהיר כי מחד הסעיף יחול גם במקרה בו בעל המניות חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות שגרמו לשימוש כאמור אך נמנע מלבררן, ומאידך הסעיף לא יחול אם אותו בעל מניות נהג ברשלנות בלבד.
51. אין לומר כי הנתבע עשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה – לא באופן שיש בו כדי להונות או לקפח ולא באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר.
52. התובעת ונציגיה ידעו כל העת כי 'הרוח החיה' בחוצבים היא סולימאני וכי תפקיד הנתבעים הוא לתת כסות חיצונית תוך שהנתבעת מנהלת את הכספים ומוציאה תשלומים כנגד הכנסות צפויות.
53. מהראיות עולה כי הנתבע כבעל מניות לא ידע דבר על ניהול החברה (פרוטוקול הדיון מיום 13.11.19 עמ' 27 שורות 12-14) ולכל היותר הסכמתו לשמש כבעל מניות הייתה יכולה להיחשב כרשלנות, אך לא כלפי התובעת כאן ואכן אין בידי התובעת לייחס לנתבע מצג מטעה כלשהו כלפיה או שימוש לרעה.
54. לפיכך אין יסוד להרמת מסך וטענה זו נדחית אף היא.
סוף דבר
55. ענייננו בתובעת אשר נקלעה לטענתה לקשיים כספיים עקב יתרת חוב של חברת חוצבים כלפיה. חברת חוצבים נכנסה להליכי פירוק והתובעת טוענת כי יש לחייב את הנתבעים באחריות אישית לחובות חוצבים לתובעת, בהיות הנתבע בעל מניות והנתבעת סמנכ"לית כספים.
56. טענת התובעת כי יש לחייב את הנתבעת מכח הבטחה אישית שנתנה לתובעת כי 'תדאג לה' נדחתה, שכן לא הוכח שמדובר היה בהבטחה אישית לשאת בחובות אלא לכל היותר אמירה כללית כי הנתבעת מפקחת על הוצאות החברה אל מול הכנסותיה הצפויות. לא הוכח כי הנתבעת מעלה בתפקידה זה.
57. טענת התובעת לרשלנות הנתבעים נדחתה אף היא משלא הוכח כי יחסיהם עם התובעת ומנהליה חרגו מעבודתם השוטפת, ואף לא הוכח כי התרשלו, כי הפרו חובת זהירות כלשהי או כי היה קשר סיבתי בין הפרה נטענת לנזק הנטען.
58. חובות חוצבים לתובעת נוצרו מעצם עבודתן השוטפת של החברות והתובעת למדה על קשייה התזרימיים של חוצבים בעת התרחשותם וכאשר קיבלה המחאות דחויות לתשלומים שוטפים. בהתאם להבנת התובעת את משמעות דחיית התשלומים היא אף הפסיקה מבעוד מועד את עבודתה עם חוצבים, ואין לייחס לנתבעים את יתרת החוב שנותרה לאחר שבחלוף מספר חודשים מהפסקת העבודה חזרו המחאות ללא פרעון.
59. באותה מידה נדחתה הטענה להרמת מסך משלא הוכח כי חוצבים התנהלה בתרמית או תוך ניצול לרעה של אישיותה המשפטית הנפרדת.
60. לאור האמור אני מורה על דחיית התביעה.
61. התנהלותם האישית של הנתבעים לא הייתה נקיה מספקות כמתואר לעיל, אף אם אין בה כדי להקים אחריות אישית לחובות חוצבים כלפי התובעת ומנהליה. לאור זאת ובנסיבות שנוצרו, אין מקום לחייב את התובעת לשאת בהוצאות הנתבעים בגין ניהול הליך זה ואני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.
ניתנה היום, ח' אדר תש"פ, 04 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.
מיקה בנקי