דיון ומסקנות
8. לא אחת נפסק לעניין חומרת העבירה של העסקה שלא כדין כי מדובר בעבירה כלכלית בעלת השלכות משמעותיות על שוק העבודה בישראל. המאשימה מייחסת חומרה מיוחדת להעסקת עובדים זרים בניגוד לדין וללא היתר. בית הדין הארצי עמד על כך בע"פ (ארצי) 1001/01 מדינת ישראל נ' ניסים, פד"ע לח 145 (2002)) ובע"פ (ארצי) 57160-01-14 מדינת ישראל נ' חדוות הורים בע"מ, 8.11.14 וכן בבג"צ 9722/04 פולגת ג'ינס בע"מ נ' ממשלת ישראל[ פורסם בנבו] 7.12.06).
9. עוד אציין כי העבירות שעניינן העסקת עובדים זרים ללא היתר, הן מסוג העבירות המסווגות כ"עבירות כלכליות", אשר הדרך להילחם בהן היא באמצעות יצירת הרתעה כלכלית, קרי , בהטלת קנסות כבדים, אשר תכליתם להפוך את העבריינות בתחום לבלתי משתלמת. על רקע האמור לעיל, דרך המלך ליצירת הרתעה יעילה ואפקטיבית היא בהטלת סנקציה עונשית כספית מרתיעה ומשמעותית.
10. לעניין מגורי עובדים הולמים נקבע כי הוראות החוק בעניין זה מטרתם לשמור על כבודם וזכויותיהם הבסיסיות של העובדים הזרים כבני אנוש, בסביבה הזרה להם והמרוחקת מביתם ומולדתם. מטרת הוראות אלה הינה להבטיח לעובדים הזרים תנאי מחייה בסיסיים, הנחוצים לשמירה על רווחתם ובריאותם. מקום מגוריהם של העובדים הזרים- ככל אדם- מהווה חלק בלתי נפרד מזכותם לכבוד. שיכונם בתנאים חומריים הנופלים מתנאי קיום מינימליים, פוגע בכבוד האדם שלהם.(ע"פ (ארצי) 32385-05-14 שמש חי אחזקות בע"מ נ' מדינת ישראל, פס' 27 (13.8.2015) ; ע"פ (ארצי) 37710-03-13 מדינת ישראל – דעדוש, 17.1.16).
11. ביום 10.1.12 פורסם תיקון מספר 113 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 , (להלן- חוק העונשין) בדבר "הבניית שיקול הדעת המשפטי בענישה". תיקון 113 נותן עדיפות לעקרון ההלימות ,עקרון הגמול. על פי עקרון זה, העונש הראוי לעבריין נגזר ממידת אשמתו ומחומרת מעשיו כאמור בסעיף 40(ב) לחוק העונשין הקובע כי "העקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ונסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (בסימן זה – העקרון המנחה)" (ראו-ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל (5.8.2013).
12. על פי תיקון 113 לחוק קיימים שלושה שלבים במנגנון גזירת העונש כדלקמן: בשלב ראשון נדרשת בחינה האם מדובר באירוע אחד או מספר אירועים נפרדים- יש לבחון האם הנאשם הורשע במספר עבירות, להבדיל מהרשעה בעבירה יחידה. ככל שמדובר במספר עבירות, יש לקבוע האם הן מהוות אירוע אחד או אירועים נפרדים. ככל שמדובר באירוע אחד, יש להמשיך לשלבים הבאים וככל שמדובר במספר אירועים, יש לקבוע עונש הולם לכל אירוע בנפרד או עונש כולל לאירועים כולם (סעיף 40 יג (א)(ב) לחוק העונשין).