על-כן איני סבור כי נפל פגם כלשהו בהחלטה בדבר מתן הארכה.
פסילת הספרים
34. לאחר שהוצאו למערערים שומות והוגשו על ידם השגות, נערך דיון בשומות בפני המפקח מר עידן בן אלי. במהלך דיוני ההשגה – דיוני שלב ב', הוצגו למפקח מסמכים מהתביעות ההדדיות שהוגשו על ידי בעלי הדין בת"א 4376-12-13 ות"א 6910-12-13. מעיון במסמכי התיקים (צורפו כנספח "א" ו-"ב" לתצהיר מש/6), התברר למפקח כי ספרי החברות נוהלו בסטייה מהותית וכי בעלי המניות עשו שימוש בכספי הכנסות למימון הוצאות משפטיות פרטיות ולרכישות פרטיות.
בעקבות אלו נשלחו לחברות הודעות על פסילת הספרים לפי סעיף 130(יא)(1)(ג) לפקודה (הודעות מיום 9/12/2015 סומנו כנספח ו' למש/6).
35. לאחר מספר דיונים במסגרתם הוצגו למפקח הסכם הפשרה שהושג בין בעלי המניות בתביעות האמורות, נשלחו לחברות הודעות עדכניות בדבר פסילת הספרים (הדיון מיום 9/12/2015 צורך כנספח "ד" למש/6, הסכם הפשרה סומן נספח "ח" למש/6). בהודעות העדכניות מיום 17/12/2015 (נספח "ז" למש/6) מציין המפקח כי בשים לב למסמכים שהוצגו לו, פרוטוקול ישיבת בעלי המניות מיום 7/10/2013, כתבי הטענות בתביעות, והסכם הפשרה מיום 27/5/2014, שוכנע כי ספרי החברות לא נוהלו כדין. לפיכך קבע על פי סעיף 130(יא)(1) לפקודה כי "פנקסי החשבונות שניהלה החברה לשנות המס 2009-2013 הינם בלתי קבילים לצרכי קביעת הכנסתה" (להלן: ההחלטה לפסילת הספרים).
36. המערערים מבקשים לבטל את ההחלטה לפסילת הספרים. לטענתם המשיכות הפרטיות היו בסכומים מזעריים. כן נטען כי ניתנו הסברים לכל המשיכות וצורפו סרטי קופה המעידים כי כל המשיכות הפרטיות של מצרכים נרשמו בספרי החברה. המערערים מדגישים כי על המשיב מוטל הנטל להוכיח כי נפל פגם בניהול הספרים ולטענתם נטל זה לא הורם.
37. כמפורט להלן דין טענות המערערים להידחות. אפתח בהערות קצרות לעניין החובה לניהול ספרים.
38. סעיף 130(א)(1) לפקודת מס הכנסה מקנה למשיב סמכות להורות לנישומים על ניהול פנקסי חשבונות שונים. וכך נאמר בסעיף:
לצורך השומה רשאי המנהל להורות, דרך כלל או לסוג מסוים של נישומים, על ניהול פנקסי חשבונות של הכנסה הנובעת מעסק או ממשלח-יד, והוא רשאי לקבוע באותן הוראות כללים לשיטת ניהול הפנקסים, לרבות חיוב הנישום לדרוש ממי שאתו הוא מקיים קשר עסקי כלשהו למסור לנישום את פרטיו האישיים ולהזדהות. ההוראות ייכנסו לתקפן בתום שלושה חדשים מיום פרסומן ברשומות או במועד מאוחר יותר שקבע המנהל, ורשאי הוא לעשות כן דרך כלל או לסוג מסויים של נישומים. ואולם ביטולן של הוראות או קביעת הוראות מקלות יכול שייכנסו לתקפן לפני תום שלושה חדשים מיום פרסומן;