27. ליאון הדגיש כי לנתבעות הייתה זיקה לניירות-הערך נושא התביעה לרבות רווחים עקיפים מרכישתם על-ידי התובעים. ההשקעה של למעלה מ-30% מהתיק בניירות-הערך של הקרן מעידה על האינטרס של הנתבעות בניירות אלה. הנתבעות הפרו את חובתן בהתאם לס' 15 לחוק הייעוץ, כאשר הן לא הסבירו לתובעים כי הקרן היא קרן קטנה שבנקים אינם נוהגים לסחור בה, וכי לכן ניתן יהיה לבצע עסקאות רק באמצעותן. הנתבעות אף לא יידעו את התובעים על ניגוד העניינים שלהן.
אילו המידע היה מגולה לתובעים בשנים 2012- 2013, היו התובעים יכולים לפעול בזמן אמת כאשר הקרן והחברות בלוקסמבורג היו עדיין פעילות. ההסתרה של הנתבעות היא שגרמה לתובעים לנזקים בלתי-הפיכים. ליאון טען כי העובדה ששווי הקרן היה כשווי האג"ח בחודש אוגוסט 2014, מעידה על כך כי מדובר בגוף אחד.
28. עוד הוסיף ליאון כי לנתבעות אין עילת תביעה כלפיו. טענתה היחידה של סנדרין היא כי הוא לא פנה אליה ולא ביקש למכור או לפדות את הקרן בפדיון מוקדם. לגישתו, אין ממש בטענה זו ומדובר בטענה כבושה. סנדרין חזרה בה מעמדתה זו, הודתה כי היו למעלה מ-20 שיחות בינה לבין ליאון אולם טענה כי תוכנן אינו זכור לה. מדובר בשיחות שהוקלטו ולמרות זאת הנתבעות לא הציגו את התמלילים שלהן. הן גם לא הציגו את דוח הביקורת של רשות ניירות-ערך ממנו עולה לגישתן כי הן פעלו כדין.
לגישת ליאון אין ממש בטענה לפיה סנדרין חדלה לנהל את תיקי התובעים בסוף 2013. לטענתו, עולה מסיכום הפגישה של סנדרין עם התובעים כי היא המשיכה לנהל את התיקים של התובעים גם לאחר סוף 2013. עוד נטען כי גם גרסתה של סנדרין לגבי מצבה הרפואי בתקופה הרלוונטית היא גרסה כבושה שנולדה רק במסגרת החקירה החוזרת.
29. ליאון טען עוד כי מחומר הראיות עולה שהוא פנה לנתבעות כדי למכור את תיק ההשקעות כבר בחודש אוגוסט 2014, מיד לאחר שקיבל את ייפוי-הכוח לניהול התיק. כן עולה מחומר הראיות כי הנתבעות ידעו היטב על בקשותיו למכור את המניות בקרן או את האג"ח; וכי התרחשו 4 עסקות מכירה בלבד בקרן במשך שנתיים, כאשר חלקן בקרן הדולרית וחלקן בקרן האירו.
עוד טען ליאון כי לא הוכח קשר סיבתי בין פעולותיו לבין הנזק. הוא ציין כי הנתבעות העדיפו לרכוש מניות קשורות בהיקף של למעלה מ-30% מתיק ההשקעות. הן לא דיווחו על כך לתובעים בזמן אמת. מהקלטה של אחת משיחות הטלפון עולה כי סנדרין התחייבה למצוא קונה לניירות-הערך של התובעים.