37. במקרה דנן, אני סבורה כי התובעים לא הרימו את הנטל ולא הוכיחו כי אין לתת תוקף להסכם בשל נסיבות חתימתם עליו. התובעים לא טענו כי הם לא הבינו על מה הם חתמו. העובדה שהם הקפידו לחתום על כל עמוד ועמוד באופן ספציפי, מחזקת את המסקנה לפיה הם הבינו את האמור בכל אחד מהעמודים והסכימו לתוכנו. התובעים גם לא טענו כי ביניהם לבין הנתבעות היו הסכמות שונות מאלה שצוינו בהסכם, היינו – כי תוכן ההסכם לא שיקף את מה שהוסכם ביניהם לבין הנתבעות בפועל.
זאת ועוד – אין מחלוקת שהתובעים היו מודעים לטיב ההסכם בו הם התקשרו, והם היו מודעים לכך שתיק ההשקעות שלהם מנוהל על-ידי הנתבעות. התובעים פעלו לפי ההסכם, והם השקיעו מכוחו סכום של מאות אלפי יורו. התובעים אף חזרו וחתמו על "עדכון צרכים" להסכם ביום 27.9.2013 וגם עובדה זו מחזקת את המסקנה לפיה התובעים היו מעוניינים להתקשר בהסכם וכי הם היו מודעים לתוכנו.
38. כזכור, התובעים התייחסו לעובדה שההסכם נערך באנגלית, שפה שלטענתם הם אינם שולטים בה. אולם, התובעים לא טענו כי הם לא היו רשאים או מסוגלים לדאוג לתרגום ההסכם באמצעות מי מטעמם. בתי-המשפט מיאנו לקבל טענת "לא נעשה דבר" כאשר נטען, בין היתר, כי המסמך נוסח בשפה שבעל-הדין אינו דובר ומבין (ע"א 1333/14 מיטרי נ' דוברונסקי (28.7.2015); ת"א (מחוזי חיפה) 284/05 SHARP נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (16.4.2006); ת"א (מחוזי חיפה) 865/92 אלפא צפון נ' אלטשולר חב' לבנין (23.1.1996)). זאת לאור האמור לעיל לפיו צד לחוזה החותם עליו – מוחזק כמי שמבין את האמור בו. ודאי שאלה הם פני הדברים כאשר לא הייתה מניעה מצד התובעים להבין את תוכן ההסכם לאשורו באמצעות תרגום שלו לשפה בה הם שולטים. אם התובעים התרשלו ולא עשו כן, הם אינם יכולים לטעון כי "לא נעשה דבר".
יתרה מכך, סנדרין טענה כי ההסכם נערך באנגלית כדי שהרשויות בישראל ועובדי עשיה יוכלו להבין את האמור בו. לגישתה, היא הציגה לתובעים את נוסח ההסכם בצרפתית לפני החתימה עליו (עמ' 73, ש' 13-16 לפרוטוקול). עמדתה קיבלה חיזוק מסוים בעדותו של התובע – שאישר כי סנדרין אכן הסבירה והציגה לו בצרפתית בפגישה "מה שהיא הייתה עושה, האחריות שהייתה לה, ומה שרציתי לעשות עם הכסף שלי" (עמ' 39 ש' 10-22 לפרוטוקול).
39. בכל הנוגע למילוי פרטי התובעים רק לאחר חתימתם, הסבירה סנדרין כי הסיבה לכך הייתה רצונם של לקוחות אזרחי צרפת שמסמכים פיננסיים המכילים את פרטיהם לא יועברו בגבול (עמ' 78 ש' 19 – עמ' 79 ש' 6). הסבר זה מקובל עלי, שכן אין סיבה סבירה אחרת לכך שסנדרין מילאה לאחר החתימה דווקא את שמות התובעים ואת מספר החשבון שלהם, אלמלא היא התבקשה על-ידי התובעים לעשות כן. מאחר שמילוי הפרטים המאוחר נעשה בהתאם לבקשת התובעים ולמצער לטובתם, הם אינם יכולים להלין על כך. על-כל-פנים, ממילא לא נטען כי מולא פרט בהסכם בניגוד להסכמות הצדדים.