יודגש גם כי הנתבעות לא דיווחו אודות רמת הסיכון של הקרן בדוחות התקופתיים שלהן, ואף לא על כך כי הקרן היא נכס דל-סחירות. כזכור הן אף סיווגו את הקרן כהשקעה באג"ח. לאור כל אלה לא ניתן לקבוע כי התובעים היו מודעים להשקעה בקרן בהיקף בו היא בוצעה, לסיכונים הכרוכים בה וכי הם הסכימו לכך. לכן יש לקבוע כי הנתבעות לא הוכיחו כי התובעים הסכימו להשקעה בקרן בהיקף בו היא נעשתה.
מהו היקף השקעה "סביר" בקרן?
54. כפי שהובהר לעיל, הפרת ההסכם בהתייחס להשקעה בקרן איננה נובעת מעצם ההשקעה בה אלא מהיקפה, שעלה על היקף השקעה סביר באפיק השקעה אחד ויחיד. מהו אותו היקף סביר? המומחה מטעם התובעים ציין בחוות-דעתו כי יחס פרופורציונלי להשקעה בקרן הוא 5% מסך מתיק ההשקעות (סעיף 8.17 לחוות-דעת דנאל). עדותו של המומחה לא נסתרה והנתבעות לא העלו טענה אחרת בהקשר זה.
עיון בהרכב תיק ההשקעות כפי שהוא מופיע בנספחים 7ג'-7ז' לתצהיר סנדרין, מעלה כי הנתבעות פיזרו באותו היחס פחות או יותר את יתר ניירות-הערך בתיק. משכך, אני סבורה כי יש לקבל את עמדתו של עו"ד דנאל ולקבוע כי השקעה ביחידות הקרן בהיקף של עד 5% מסך התיק הייתה השקעה סבירה. השקעה החורגת בשיעור ניכר משיעור זה היא אם כן בלתי-סבירה ומנוגדת לכן להסכם. כפי שיפורט להלן, בחישוב הנזק שנגרם לתובעים כתוצאה מההשקעה בקרן, יש להפחית את ההשקעה בשיעור של 5% מסך הנזק הנטען.
משקלה של חוות-דעת דנאל
55. יוער בהקשר זה כי הנתבעות טענו – בהתייחס לחוות-דעתו של עו"ד דנאל – כי הוא אינו מומחה וכי חוות-דעתו היא חוות-דעת משפטית ומשכך אין לקבלה.
אני סבורה כי אין לקבל טענה זו. הפסיקה קבעה לא אחת כי מומחה הוא מי שיש לו ניסיון בתחום מסוים, והוא אינו חייב בהכרח להיות בעל תואר באותו תחום:
"קיימים שני סוגים של 'עדים מומחים', אשר עדותם קבילה ורלוואנטית, למרות שאין ברשותם בהכרח מידע ישיר בדבר העובדות המרכזיות שעליהן נסב המשפט שבו הם נקראים להעיד. ישנם 'מומחים' במובן הקלאסי של המונח, היינו, אנשי שהתמחו במדע או במקצוע, בעלי תארים ודיפלומות, אשר בתי-משפט נזקקים לעדותם, כאשר מחווים הם את דעתם בנושא שהוא בתחום מומחיותם המיוחדת. ומאידך גיסא ישנם אנשים אחרים, אשר בדרך זו או אחרת, אם תוך עיסוק במקצועם או בתור חובבנים או בדרך מקרית אחרת, רכשו מידע כללי בנושא מסוים, ובית-המשפט סבור, כי יוכל להפיק תועלת מפרי ניסיונם בבואו להחליט בנושא או בנושאים העומדים להכרעה לפניו... אין שום טעם להעמיד לפני בית-המשפט מגבלות פורמאליות ונוקשות בעניין זה. הקריטריון היחידי של קבילות ראיה מסוג זה נעוץ במבחנים של רלוואנטיות ושל משקל פוטנציאלי". (ע"א 745/82 שחר נ' בור, פ"ד מ(2) 046 (1986); וכן ר' ע"א 9396/07 כסלו נ' חברת רכבת ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 4.11.2010)).