58. האם הפרו הנתבעות את חובתן? בהקשר זה יש לבחון את השאלה האם ההשקעה בקרן בהיקף בו היא נעשתה יחסית למכלול ההשקעות בתיק, הייתה סבירה. אני סבורה – כפי שהובהר גם בפרק הקודם של פסק-דין זה, כי השקעה משמעותית כל-כך באפיק השקעה אחד בלבד, איננה סבירה. מכאן שהיה בה משום התרשלות בטיפול בכספי התובעים, כך שניתן לקבוע כי הנתבעות הפרו את חובת הזהירות כלפי התובעים.
השקעה של כשליש מתיק ההשקעות במוצר אחד, כאשר מדובר במוצר בעל סיכון גבוה ונזילות נמוכה, וודאי כאשר בעל תיק ההשקעות מעוניין בהשקעה של עד 30% מהרכב התיק במוצרים בעלי סיכון מסוים ובתיק מגוון, מעורב ומאוזן – איננה מבטיחה את ענייניו של הלקוח והיא אינה השקעה סבירה של מנהל השקעות סביר. זאת, אף אם נניח שהנתבעות האמינו כי מדובר בהשקעה ראויה וטובה.
מנהל ההשקעות הוא הגורם האמון הלכה למעשה על כספיו של הלקוח, וככזה עליו לנהוג בסבירות ולהבטיח את ענייניהם של לקוחותיו. זאת בין היתר בכך שהוא ממלא אחר הוראות הלקוח ואינו חושף אותו לסיכונים שאינם סבירים.
59. אחת הדרכים להבטחת ענייניו של הלקוח היא באמצעות פיזור השקעותיו. המסקנה לפיה על מנת לצמצם את הסיכון יש לפזר את ההשקעות בתיק ולהשקיע במוצרים מגוונים נובעת ממספר מקורות: הן מהספרות העוסקת בנושא (ר' למשל - Harry Markowitz, Portfolio selection, 7 J. FIN 77 (1952); שלמה כרם חוק הנאמנות, התשל"ט-1979 457 (מהדורה רביעית, 2004)); והן מהוראות הדין. כך, הוראות בדבר פיזור השקעות קיימות במספר דברי חקיקה המתייחסים לכך – בסעיף 62 לחוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד-1994 ובתקנות השקעות משותפות בנאמנות (נכסים שמותר לקנות ולהחזיק בקרן ושיעוריהם המירביים), התשנ"ה-1995; כן ר' את המגבלות בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד – 1964 ביחס להשקעות של קופות הגמל.
במספר פסקי-דין הגיעו בתי-המשפט למסקנה דומה. כך, בית-המשפט העליון קבע כי שומה על מנהל השקעות סביר המכיר את שוק ההון, שיידע לפזר את ההשקעות ולא יניח "את כל הביצים בסל אחד" (והשוו ע"פ 173/75 מדינת ישראל נ' בן-ציון, פ"ד ל(1) 119, 131 (1975), וכן ר' גם ת"א (מחוזי ת"א) 2382/06 הורביץ נ' קרן אינטגרל - שותפות מוגבלת עמ' 28 (30.1.2019); ע"ש (מחוזי ירושלים) 3055/04 סיגמא פי.סי.אם נ' רשות ניירות-ערך (17.7.2006)).
המסקנה אודות הצורך לפזר את השקעות התובעים, עולה גם מעדותו של המומחה מטעם התובעים, עו"ד דנאל, אשר העיד כי -
"על מנהלת התיקים ומנהלי עשייה היה לפעול לפיזור תיק ההשקעות בנכסים שונים על מנת להביא, סטטיסטית את התיק ל-sharp ratio האופטימאלי ביותר ... על בסיס אחזקה בנכסים שונים ומעורבים מתחומים שונים עם פרקי משך חיים שונים (מח"מ) ותשואות שונות מתוך המבחר הקיים כדי שהתיק יעמוד על עקום היעילות בצורה האופטימאלית ביותר. בעצם החזקת נכס בסיס אחד, בשווי של 33% מתיק ההשקעות, שאינו סחיר, אינו שקוף למחזיקי הקרן, מסוכן ביותר שעלול לגרום להפסד מלוא הקרן, באפיק האג"חי בתיק [בהתאם למצוין בדוחות התקופתיים – ר.ר.] שצריך להיות מפוזר על פני אג"חים רבים פן חברה אחת מהן תיכנס לחדלות פירעון יצרו מנהלת התיקים ומנהלי עשייה סיכון רב בתיק ההשקעות מ'חדלות פירעון של הנכס' אשר בסופו של דבר 'כביכול קרתה' וכל ההשקעה ירדה לטמיון" (ס' 8.14 ו-8.15 לחוות-דעת דנאל, ההדגשה היא שלי, ר.ר.).