כך למשל, לסנדרין לא היה די מידע אודות הנכסים שהקרן החזיקה בהם. סנדרין עומתה עם מסמכים (ת/3 ו-ת/4) מהם עולה כי הקרן לא החזיקה בנכסים למעט באג"ח אנטבקה. סנדרין לא ידעה להסביר באילו נכסים, אם בכלל, מחזיקה הקרן באמצעות אנטבקה:
"עו"ד ברם: ... אז עוד פעם, אני רוצה לחדד. מה שאנחנו רואים פה זה הנכסים של קרן עשייה?
ת: כנראה שכן.
ש: תאשרי לי שבעצם כל הנכסים זה אג"ח לא יודע מה הכוונה של אנטבקה של חברה אחרת?
ת: כנראה שכן.
ש: זאת אומרת שאין לה שום נכס.
ת: אבל מה יש באנטבקה?
ש: לא יודע. אני לא שואל.
ת: אז אתה צריך לדעת מה יש באנטבקה, אם אתה רוצה לדעת." (עמ' 111 ש' 7-17 לפרוטוקול).
63. זאת ועוד – מחומר הראיות עולה כי השקעות הקרן היו במוצרים של קבוצת עשיה ולא במוצרים חיצוניים לקבוצה. העובדה שמכלול ההשקעות נעשה במסגרת הקבוצה, מגביר אף הוא את הסיכון אליו נחשפו התובעים – שכן מדובר שוב ב"הכנסת כל הביצים לסל אחד". במצב בו הקבוצה מגיעה למצב של חדלות פירעון (כפי שקרה בפועל), כל ההשקעות של התובעים יורדות לטמיון.
סנדרין הודתה כי הקרן השקיעה במוצרים אחרים של עשיה ולא בנכסים חיצוניים לחברה:
"ש: אז איפה הכסף?
ת: שאלה טובה. תודה שאתה שואל. איפה הכסף שלי שאני איבדתי?
ש: לא יודע. זה לא בעיה שלי. אבל אני שואל אותך שאלה. בעצם מה שאת אומרת שקרן עשייה מה שהיא השקיעה במוצרים אחרים של עשייה.
ת: אבל זה לא חדש. הוא ידע את זה מהיום הראשון.
ש: הוא ידע. אם הוא ידע או לא, נגיע לזה עוד מעט.
ת: זה לא חדש" (עמ' 105 לפרוטוקול)
זאת ועוד – כפי שעולה מחומר הראיות, היו בבעלות הקבוצה מלונות בעיירת הנופש הצרפתית דוביל. התובעים התקשרו בעסקה – כך עולה מחומר הראיות – בין היתר בהסתמך על מידע שסנדרין מסרה להם לבקשתם אודות אחזקות קבוצת עשיה ובכלל זה אודות המלונות הללו (ר' סיכום השיחה בין סנדרין לבין התובעים מיום 9.2.2012; נספח 9א' לתצהיר סנדרין). סנדרין גם מסרה לתובעים כי הקרן מובטחת על-ידי המנפיק עד הפדיון, כפי שעולה מסיכום השיחה מיום 25.12.2013 (נספח 9ו' לתצהיר סנדרין).
הנתבעות לא סיפקו כל הסבר ביחס לשאלה מה אירע למלונות שנרכשו במסגרת קבוצת עשיה, באיזה שלב וכיצד הם נעלמו ומדוע הם כבר לא באחזקת הקבוצה. גם עובדה זו מחזקת את המסקנה לפיה הנתבעות הפרו חובתן מכוח ס' 20 לחוק הייעוץ, ולא פעלו באופן סביר להבטחת ענייני התובעים.