הנתבעות טענו בין היתר כי היה על התובעים לתבוע גורמים שונים שהיו אמונים על פרסום הנתונים אודות הקרן. אינני מקבלת את הטענה. היריבות הישירה של התובעים היא עם הנתבעות. התובעים התקשרו בהסכם עם עשיה שפעלה באמצעות סנדרין (שנתייחס לאחריותה האישית בהמשך). ככל שלנתבעות היו טענות נגד גורמים אחרים שלטענתן הם שהטעו אותן והביאו אותן להשקיע את כספי לקוחותיהן בקרן – הן היו רשאיות להגיש נגדם הודעת צד ג' (כפי שנעשה ביחס לליאון).
האם הוכח קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק?
64. האם הוכח קשר סיבתי בין רשלנותן של הנתבעות לבין הנזק לו טוענים התובעים? הנתבעות טענו בהקשר זה כי הקשר הסיבתי נותק בשל המרתן של היחידות בקרן לאג"ח.
כידוע, בבחינת שאלת הקשר הסיבתי, יש להבחין בין קשר סיבתי "עובדתי" לקשר סיבתי "משפטי". בבחינת הקשר הסיבתי העובדתי יש לבחון האם אלמלא הפרת החובה היה הנזק הנטען נגרם בכל זאת (ר' עניין ועקנין). הקשר הסיבתי המשפטי נועד לצמצם את קשת המקרים בהם תוטל אחריות נזיקית (ר' ע"א 1639/01 קיבוץ מעיין צבי נ' קרישוב, פ"ד נח(5) 215 (2004)). בבחינת קיומו של הקשר הזה, על התובע להוכיח כי הנזק שנגרם לו נופל ל"מתחם הסיכון" אותו ביקש המחוקק למנוע או כי ניתן היה לצפות את הנזק (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113 (1985)).
65. באשר לקשר הסיבתי העובדתי – התובעים טוענים כי אלמלא היו הנתבעות מתרשלות לא היה נגרם להם נזק, או למצער כי הנזק היה בשיעור קטן יותר מזה שנגרם להם בפועל. מנגד טענו הנתבעות כי במהלך חודש אוגוסט 2013 הומרה מחצית מיחידות הקרן לאג"ח על-ידי הנתבעות. בהמשך, במהלך אוגוסט 2014, המירו התובעים את המחצית הנותרת מיחידות הקרן לאג"ח. הנתבעות טוענות כי המרה זו ניתקה את הקשר הסיבתי בין רכישת היחידות בקרן לבין הנזק שנגרם. זאת מאחר שכאשר קבוצת עשיה והקרן נכנסו למצב של חדלות פירעון במהלך חודש אוקטובר 2014, החזיקו התובעים רק אג"ח וכבר לא היו בידיהם יחידות של הקרן.
אינני מקבלת את עמדת הנתבעות בהקשר זה, ואני סבורה כי התובעים הוכיחו כי אלמלא הנתבעות היו מתרשלות, לא היה נגרם להם הנזק נושא התביעה. לכן, קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק. זאת משום שהתובעים נאלצו להמיר את יחידות ההשתתפות בקרן (שלא היו נזילות) לאג"ח. אולם גם נזילותן של האג"ח הייתה נמוכה ביותר, ולא הוכח גם לגביהן שניתן היה למכור אותן כדי למנוע את הנזק שנגרם.