כך למשל, בשיחה שנערכה בין ליאון לבין נציגת עשיה בשם ג'ניפר (להלן: "ג'ניפר") ביום 11.8.2014 (כפי שעולה מסימון השיחה vr-2014-08-11-11-45-22 נספח ג' לתצהיר ליאון), אמרה ג'ניפר במפורש בקשר למכירת האג"ח: "אבדוק איך זה עובד, אבדוק כי כפי שאתה יודע זו לא אג"ח נזילה כ"כ" (עמ' 1 ש' 23 לשיחה).
באותה שיחה הודיעה ג'ניפר לליאון כי היא יכולה להתחיל את הליך המכירה של האג"ח הקיימות, וליאון הבהיר כי התובעים אכן מעוניינים למכור אותן, וכי הוא מבקש כי ג'ניפר תמצא להן רוכש (עמ' 3 ש' 22 – עמ' 4 ש' 5 לשיחה). חרף הדברים הללו, בפועל לא נמצא לאג"ח כל קונה (והנתבעות לא טענו ולא הוכיחו אחרת). עובדה זו עולה בקנה אחד עם המסקנה לפיה לא הוכח שניתן היה לממש את האג"ח, וכי כפי שטענו התובעים, הן לא היו סחירות.
66. ליאון גם פנה לפחות פעם אחת לבנק HSBC בבקשה למכור את האג"ח שהמירו הנתבעות, עוד בחודש יולי 2014 (סעיף 96 ונספח 25 לתצהיר סנדרין; עמ' 157 ש' 21 – עמ' 158 ש' 6 לפרוטוקול). גם פנייה זו לא הועילה. בנוסף, כפי שעולה מנספחים 1 ו-2 לתצהיר התובע 1, הן הבנק הבינלאומי והן בנק HSBC לא ידעו בתחילה לתת ערך לאג"ח – דבר המעיד על נזילותן המוגבלת. סנדרין לא התמודדה עם טענה זו באופן משכנע בחקירתה (עמ' 118 ש' 11 – עמ' 119 ש' 6 לפרוטוקול). כלומר, המרת היחידות בקרן לאג"ח לא הועילה למעשה לתובעים ולא שינתה את מצבם, שכן בפועל לא ניתן היה לממש גם את האג"ח.
הנתבעות הסתמכו בטענתן על פלט המחשב שהן צירפו כנספח 22 לתצהירה של סנדרין – תדפיס מאתר Euronext המשקף לאג"ח שווי של 81% מערכן נכון ליום 9.10.2014. תדפיס זה מוכיח לגישתן כי ניתן היה לסחור באג"ח. אולם, בתדפיס אין אינדיקציה כי אכן נערכו עסקאות באג"ח, והוא מעיד רק על כך שהיה לאג"ח מחיר כלשהו באותה תקופה. משכך אני סבורה כי הפלט אינו מוכיח כי אכן נעשו עסקאות באג"ח.
מסקנה דומה עולה גם מנספח 21 לתצהיר סנדרין – הודעת דוא"ל המאשרת לכאורה כי קבוצת עשיה תבצע רכישה עצמית של אג"ח שבבעלות אחד מלקוחות עשיה. הודעת הדוא"ל איננה מוכיחה כי העסקה האמורה אכן יצאה לפועל וכי האג"ח האמורות נמכרו. סנדרין אף אישרה בחקירתה שלא ניתן לדעת אם נערכו עסקאות באג"ח (עמ' 139 ש' 2-23 לפרוטוקול) – היינו לא הובאה כל ראיה ממשית לכך שאכן בוצעו עסקות כאלה.
67. הנתבעות התייחסו כאמור גם למחצית השנייה של יחידות הקרן שהומרו לאג"ח על-ידי התובעים (באמצעות מר ליאון). גם המרה זו איננה מצדיקה את המסקנה לפיה נותק הקשר הסיבתי בין מעשיהן ומחדליהן של הנתבעות לבין הנזק שנגרם לתובעים. התובעים ביקשו למכור את אותן יחידות בקרן שנותרו בתיק ההשקעות, אולם לא הצליחו לעשות כן. לכן, בהתאם לעצת הנתבעות, הם המירו גם אותן לאג"ח על מנת לנסות למוכרן (ור' תמלולי השיחות בין ליאון לבין נציגי עשיה, נספח ג' לתצהיר ליאון). כאמור, גם המרה זו לא הועילה שכן גם לאחריה נותרו התובעים עם ניירות-ערך בעלי נזילות מוגבלת שהם לא הצליחו לממש. היינו הנזק שנגרם כתוצאה מרכישת היחידות בקרן לא נמנע חרף ההמרה של היחידות לאג"ח, ונותר אותו נזק עצמו.