משכך, המרת יחידות הקרן לאג"ח לא "ריפאה" את הסיכון שיצרו הנתבעות באחזקה של כמות בלתי סבירה של יחידות בקרן. לכן המרה זו לא ניתקה את הקשר הסיבתי בין רכישת הקרן לבין הנזק שנגרם. רכישת יחידות הקרן על-ידי הנתבעות היא שגרמה לכך שהתובעים החזיקו בנכסים (מלכתחילה יחידות בקרן ולאחר מכן אג"ח) שנזילותם מוגבלת בשווי של כ-200,000 אירו המהווה כ-33% מתיק ההשקעות שלהם.
המרת הקרן לאג"ח לא שינתה באופן מהותי את מצבם של התובעים ולא השליכה על הנזק שנגרם להם. אלמלא רכשו הנתבעות את יחידות הקרן, ואילו הן היו משקיעות חלק מסכום ההשקעה במגוון מוצרים אחרים, היה הנזק יכול להימנע. יודגש בהקשר זה כי לתובעים אין כל טענה ביחס למוצרים האחרים שנרכשו עבורם על-ידי הנתבעות בתיק ההשקעות (המפורטים בדוחות שנשלחו לתובעים, נספחים 7-8 לתצהיר סנדרין).
68. באשר לקשר הסיבתי המשפטי –אני סבורה כי הנזק שנגרם לתובעים הוא מסוג הנזקים הכלולים ב"מתחם הסיכון" שהמחוקק ביקש למנוע. כזכור, אחת האינדיקציות לרשלנות הנתבעות נובעת מהעובדה שהן הפרו את הוראות ס' 20 לחוק הייעוץ. חוק הייעוץ נועד – כפי שיובהר להלן (ר' ס' 71 בפסק-דין זה) לקבוע נורמות התנהגות שמטרתן להבטיח את השמירה על אינטרס הלקוח "לרבות דרכי פעולה בתחום העיסוק" ו"חובת זהירות".
הנתבעות הפרו את חובתן בהפרות שחשפו את התובעים לסיכונים אותם ביקש המחוקק למנוע – סיכונים של הפסד כספי משמעותי עקב השקעה רשלנית של מנהל ההשקעות. הנתבעות היו צריכות לצפות כי רכישת ניירות-ערך מסוג אחד בהיקף ניכר, כאשר מדובר בניירות-ערך שאינם סחירים, עלולה לגרום להפסד של חלק גדול מההשקעה. זהו גם הסיכון אליו התייחס המחוקק כאשר קבע את אחריות מנהל תיקי ההשקעות.
זאת ועוד, המרת הקרן לאג"ח על-ידי ליאון (כמו גם על-ידי התובעים) איננה מנתקת את הקשר הסיבתי גם משום שככלל התערבות רשלנית של גורם זר איננה מנתקת קשר כזה (ר' ע"א 7008/09 ג'אבר נ' מוסבאח, ס' 22 (7.9.2010); ע"א 5850/10 דפרון בע"מ נ' גולובין, ס' כ"ג (15.4.2012) (להלן: "דפרון"); ע"א 3507/14 ציפורה נ' ג'רוס, ס' 14 (11.10.2015)).
69. הנתבעות טענו להרחבת חזית על-ידי התובעים בקשר לטענה כי יחידות הקרן הומרו לאג"ח ולאי-סחירות האג"ח, כאשר לגישתן יש למחוק את סעיפים 38-31 לתצהיר התובע 1. אינני מקבלת את הטענה. כידוע "האיסור 'להרחיב חזית' עיקרו בכך שבעל-דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוצבה בכתבי-הטענות, אלא אם כן נענה בית-המשפט לבקשתו לתקן את כתבי-טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא" (ע"א 6799/02 משולם נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145, 151 (2003)).