מסקנה זו עולה בין היתר מהצעת חוק הייעוץ, ה"ח תשנ"ה מס' 2320:
"נוכח התפתחות שוק ההון בישראל, נועד החוק המוצע להסדיר את העיסוק בניהול תיקים ובייעוץ השקעות, הן מבחינת הכישורים של מי שיורשו לעסוק בייעוץ ובניהול תיקים והן לעניין היחסים בין היועצים ומנהלי התיקים לבין לקוחותיהם, לרבות דרכי פעולה בתחום העיסוק, חובת נאמנות, חובת זהירות ומניעת ניגוד עניינים" (שם בעמ' 51, ההדגשות הן שלי, ר.ר.).
72. באשר ליסוד הרביעי – קיומו של קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק, אני סבורה כי גם יסוד זה הוכח. כפי שהובהר לעיל, התובעים הוכיחו את קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין מעשיהן של הנתבעות והמחדלים שלהן לבין הנזק שנגרם לתובעים. באשר לקשר הסיבתי המשפטי, גם בהקשר זה הובהר לעיל, כי הנזק שנגרם לתובעים הוא מסוג הנזקים הכלולים ב"מתחם הסיכון" שהמחוקק ביקש למנוע. חוק הייעוץ נועד כאמור לקבוע נורמות התנהגות שמטרתן להבטיח את השמירה על אינטרס הלקוח "לרבות דרכי פעולה בתחום העיסוק" ו"חובת זהירות".
הנתבעות הפרו את סעיף 20 לחוק הייעוץ, וחשפו בכך את התובעים לסיכונים אותם ביקש המחוקק למנוע: סיכון של הפסד עקב השקעה רשלנית ובלתי-מאוזנת. לכן אני סבורה כי התובעים הוכיחו את יסודותיה של עוולת הפרת החובה החקוקה. משכך, הנתבעות חייבות לפצות את התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם עקב הפרת סעיף 20 לחוק הייעוץ.
אשם תורם
73. הנתבעות טוענות לאשם תורם מצד התובעים. לטענתן, התובעים היו יכולים למכור את ניירות-הערך שלהם ולמנוע את הנזקים שנגרמו להם והם לא עשו כן, חרף העובדה שבשוק בוצעו עסקאות בניירות-הערך הללו. על-פי הטענה, התנהגותם של התובעים היא שגרמה לכך שהם לא יכלו לבצע פעולות בניירות-הערך שלהם בכל החציון הראשון של שנת 2014. מכאן שהתובעים לא פעלו כפי שהיה מצופה מהם לפעול – לא מכרו את ניירות-הערך ולא מנעו את הנזק.
74. סעיף 68(א) לפקודת הנזיקין שכותרתו היא "אשם תורם" עוסק באפשרות להפחית את שיעור הפיצויים שייפסקו לזכותו של תובע במקרה בו חלק מהנזק נגרם לו באשמתו. הסעיף קובע כי:
"סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר, לא תיכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים שייפרעו יופחתו בשיעור שבית-המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק".
הפסיקה קבעה שני מבחני עזר לצורך קביעת קיומו של אשם תורם: מבחן נורמטיבי הבוחן את מידת האשמה המוסרית בהתנהגותם של המזיק והניזוק; ומבחן "פיזי-נסיבתי" הבוחן את מידת התרומה של כל אחד מהם לנזק במישור העובדתי (ע"א 4079/05 הועדה המקומית לתכנון ובניה-שומרון נ' מעונה חברה לבנין בע"מ, ס' 51 (11.11.2010); ע"א 7099/16 פלוני נ' רוזנר, ס' 14 (8.8.2019); ע"א 1256/13 הקדש טנוס ווהבא אל חאג' נ' אזורים בנין (1965) בע"מ, ס' 26 (16.1.2020)).