75. הנטל להוכיח כי התקיים אשם תורם מוטל על המזיק (ע"א 3573/15 פלוני נ' יפים פרידמן ובניו בע"מ, ס' 20 (4.6.2017); ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1, 20 (2003) והאסמכתאות שם (להלן: "תנעמי")). כלומר, בענייננו, על הנתבעות מוטל הנטל להוכיח כי התובעים היו יכולים למכור את ניירות-הערך שלהם לפני קרות הנזק, וכי עקב אשמתם של התובעים הם לא עשו כן.
זאת ועוד – הסטנדרט שיש להחיל על התובע – הניזוק בבחינת השאלה האם יש לייחס לו אשם תורם, הוא מקל יותר מבחינתו מאשר הסטנדרט החל על המזיק. כך נפסק בהקשר זה כי:
"המגמה בפסיקה היא לבחון את המזיק בקפדנות רבה יותר. שוני זה נובע מעצם המבחן עצמו. בחינת האדם הסביר, קובעת הוראות הסעיף, מתבצעת בשים לב לנסיבותיו של המקרה. הבדלים בין המזיק לניזוק, כעניין שבנסיבה, יוצרים הבחנה לעניין רמת הזהירות הנדרשת מכל אחד. כך למשל, בעוד שהתרשלותו של המזיק היא 'יוצרת אחריות' ונבחנת כלפי הזולת, הנה 'האשם העצמי' בוחן את זהירותו של אדם כלפי עצמו ... זאת ועוד, כאשר המזיק והניזוק משתייכים לקבוצות שונות המתאפיינות בפערי כוחות, נוטה הפסיקה לעתים, להגביר את רמת האחריות הנדרשת מן האחת ולנהוג במגמה מקלה יותר לגבי השנייה" (עניין דפרון, ס' ל"א-ל"ב; כן ר' עניין תנעמי, בעמ' 20).
76. אני סבורה כי הנתבעות לא הרימו את הנטל המוטל עליהן ולא הוכיחו כי התובעים היו יכולים וצריכים לממש במועדים הרלוונטיים את ניירות-הערך שנרכשו עבורם על-ידי הנתבעות. הנתבעות לא הוכיחו כי הייתה להם אפשרות לעשות כן וכי בפועל בוצעו עסקאות כלשהן ביחידות הקרן או באג"ח. לכן, אף אם – כטענת הנתבעות – התובעים לא עשו די בניסיונותיהם למכור את ניירות-הערך, אין די בכך, שכן הנתבעות לא הוכיחו כי אילו היו התובעים עושים ניסיונות נוספים למכור אותם, הם היו מצליחים בכך.
יוער כי בחינת האפשרות לבצע עסקאות בניירות הערך, נוגעת הן לקרן והן לאג"ח שכן עד לחודש אוגוסט 2014 התובעים החזיקו עדיין ביחידות בקרן בשווי של 100,00 אירו (ונוסף על כך 100,000 אירו באג"ח).
77. ראשית יצוין כי מלכתחילה, בשאלון שנשלח לסנדרין בהקשר זה, היא השיבה כי אין בידיה רשימה של עסקאות כלשהן שבוצעו בקרן או באג"ח, והיא אף לא צירפה כל מסמך אודות עסקאות כאלה. גרסתה השתנתה בתצהיר שהוגש מטעמה, ובחקירתה הנגדית היא לא נתנה לכך כל הסבר (בעמ' 140 ש' 1-8 לפרוטוקול). מהאמור לעיל עולה כי על-פי גרסתה הראשונית של סנדרין בתצהיר התשובות לשאלון – לא בוצעו למעשה כל עסקאות, לא באג"ח ולא ביחידות בקרן בתקופה הרלוונטית. לעובדה זו כשלעצמה יש משמעות לחובת הנתבעות. כאשר הוצגו על-ידיהן שתי גרסאות שונות זו מזו, קשה לקבוע כי הן הרימו את הנטל המוטל עליהן.